ביסקסואליות: ברכה או קללה ?

ערן (שם בדוי), בן 35, הגיע אליי לטיפול כדי שאעזור לו להחליט אם הוא הומו או סטרייט באופן חד-משמעי. הוא מעיד על כך שבתחילת שנות ה-20 שלו נמשך לגברים ולנשים בערך באותה מידה, אך מימש בעיקר את משיכתו לנשים ובחלוף השנים חלה ירידה במשיכתו לנשים, עלייה במשיכתו לבחורים נעריים, שאותה הוא מממש כמעט באופן בלעדי, בין היתר משום שצריך לטרוח ולהשקיע פחות מאשר בקשר עם אישה. מצד אחד, תיאר הנאה רבה מיחסי מין מזדמנים ומרובים עם בחורים ומצד שני, כמיהה לבית בכפר עם אישה, ילד וכלב, כדבריו. האם ניתן ליישב בין שני הרצונות?

נוקשות ופנאטיות הן, אולי, אחד האויבים המסוכנים ביותר לבריאות נפשית. להומוסקסואלים מוצהרים קל מאוד לזהותן כשמדובר בהומופוביה של סטיירטים. כשמדובר בביסקסואליות, רבים מההומוסקסואלים המיליטנטיים טוענים בצורה נוקשה וחד-משמעית שמדובר בהומוסקסואלים שאינם מקבלים את עצמם. הרעיון שגברים ונשים נמשכים לשני המינים אינו מתקבל על דעתם. רבות דובר על עזרה למטופל ההומוסקסואלי לקבל את עצמו. הרבה פחות מדובר על עזרה לביסקסואלים לקבל את עצמם כביסקסואלים ולא כהומוסקסואלים. נשים וגברים רבים הגיעו אליי כשהם מצהירים במפורש על משיכה כלפי שני המינים והביעו תסכול עמוק מחוסר היכולת להגדיר את עצמם כהומוסקסואלים או כהטרוסקסואלים. "אילו לפחות הייתי יכול להיות הומו", הוא משפט ששמעתי רבות מגברים, שבהחלט נהנו מיחסים עם בני שני המינים. בדרך-כלל הם גילו את משיכתם לגברים בשלב מאוחר יותר וקיבלו מסר נוקשה מהקהילה ההומו-לסבית ש"אין דבר כזה כמו ביסקסואליות" ושביסקסואליות היא בריחה מהומוסקסואליות, ואז במקום ליהנות משני העולמות, הם סובלים משניהם. הנושא המרכזי בטיפול באנשים אלה הוא התמודדות עם מצבים עמומים ורב-משמעיים ופיתוח גמישות ופתיחות כדי להתגבר על הצורך במצבים ברורים.

צ'ארלס סילברשטיין, פסיכולוג קליני הומוסקסואל מוצהר ומחבר "חדוות המין ההומוסקסואלי", מגלה את הפתיחות המקובלת עליי בעניין זה כמו גם בעניינים אחרים ואף מוצא בביסקסואליות יתרון גדול המתבטא ביכולת למלא תפקידים רגשיים ומיניים רבים. חידוש מרענן ומאיר עיניים. הומוסקסואלים סטריאוטיפיים הנתקלים בגברים ביסקסואלים נשואים, שלא די בכך שהם "חוטאים" בסתר עם גברים, אלא גם ממלאים את התפקיד הפאסיבי ביחסי המין שלהם עם גברים, רואים בכך הוכחה ניצחת בנוסח "אמרנו לכם!" לכך שמדובר בהומוסקסואלים פחדנים ומעמידי פנים. סילברשטיין, אם להיתלות באילן גבוה, ולהבדיל אני, רואים הרבה אפשרויות מגוונות ומעשירות בביסקסואליות: עם אישה הביסקסואל עשוי להיות אבהי ואסרטיבי, ועם גבר להיות ילדותי וסביל; עם אישה הוא עשוי להיות שותף אמיתי במערכת יחסים מורכבת, ועם גבר הוא עשוי להיות אדיש, אנונימי ובעל יצר חייתי; הוא עשוי להיות עדין ותומך עם גבר צעיר יותר, וקשוח ותחרותי עם אישה מבוגרת ממנו; ייתכן שההומוסקסואליות שלו תהייה שמורה ליחסים ארוכי טווח וההטרוסקסואליות תשמש אוסף של חוויות מקריות או להפך; וישנם גברים ביסקסואלים שהתברכו בתכונות "גבריות" ו"נשיות" שיגיבו באופן דומה כלפי גברים ונשים.

פרופ' סארי דוורקין מהאוניברסיטה של מדינת קליפורניה, מחבר הפרק על טיפול אינדיבידואלי במדריך האחרון של האיגוד הפסיכולוגי האמריקאי לטיפול בלסביות, גייז וביסקסואלים, משתמש במונח "ביפוביה" לתיאור הקשיים העומדים בפני ביסקסואלים. גם הומוסקסואלים וגם הטרוסקסואלים רואים בהם תופעה מבלבלת, ועצם קיומם מהווה איום על דעות קדומות רווחות. הטרוסקסואלים רבים מאמינים, שהומוסקסואל שיכיר את חדוות החיים ההטרוסקסואלים יעבור לצד השני וגברים הומוסקסואלים רבים מחשיבים את חייהם כנעלים על פני ה"אפרוריות" ההטרוסקסואלית, כך שהם מייחסים צביעות ופחדנות לביסקסואלים. יתר על כן, החיים ההומוסקסואליים יוצרים חברה מקורית שיש בה עגה, הומור, טקסי חיזור ומקומות מפגש משלה. מוסדות כאלה אינם קיימים עבור ביסקסואלים, שצריכים לבחור את הסובלניים משני המחנות.

תופעה נוספת המוכרת מהטיפול בביסקסואלים היא ה"סדרתיות". בגלל הלחצים המופעלים עליהם ע"י החברה הסטרייטית מצד אחד וע"י הממסד ההומו-לסבי מצד שני, קשה להם למזג באותה תקופת-חיים קשרים עם גברים ונשים בו-זמנית, והם זקוקים לתקופות "סטרייטיות" ולתקופות "הומואיות" בחייהם. עבודה טיפולית לא פשוטה דרושה כדי שהמטופל הביסקסואלי יגיע לתובנה שגן-העדן הרב-גוני שהוא נמצא בו אינו הגיהינום שיצרו כל אחת מהחברות מהביסקסואליות.

הצורך שלנו בכללים ובהגדרות מצמצם מאוד את החוויה. התופעה מוכרת בפסיכולוגיה כדוגמטיזם, מונח אותו טבע מילטון רוקיץ' בסוף שנות החמישים בספרו "The open and the closed mind" לתיאור האדם שסוגר את עצמו בפני כל אינפורמציה הסותרת את דעותיו הקדומות. החידוש שהכניס רוקיץ' בתפיסת הדעות הקדומות הוא שתוכנן אינו חשוב: הן יכולות להיות שמרניות או ליבראליות וההבדל האמיתי בין אנשים הוא ביכולתם להעריך את המציאות במנותק ממה שהם יודעים עד כה. בשנות השבעים נכנס לשימוש ולמחקר מושג נוסף בפסיכולוגיה, "סובלנות לעמימות", המבטא את יכולתנו לשאת מצבים רב-משמעיים. יכולת זו נמצאה במחקרים רבים קשורה קשר חיובי עם בריאות נפשית והסתגלות חברתית

סולם קינסי בעברית
זהו סולם קינסי, לפיו קיים רצף בן 7 דרגות הנע מהטרוסקסואליות מוחלטת להטרוסקסואליות מוחלטת ובין שני קצוות אלה 5 דרגות של ביסקסואליות. מצוקתם של ביסקסואלים רבים נובעת מהצורך למקם את עצמם על אחד מהקצוות.

ההתייחסות אל תופעת הביסקסואליות היא מקרה פרטי הממחיש כיצד גם אנשים "ליבראליים" עלולים להיות נוקשים, מוגבלים ולצערנו, גם מגבילים. הטיפול בביסקסואלים מחייב התמודדות עם הדעות הקדומות שנטעו בהם הומוסקסואלים לא פחות, ואולי יותר, מאשר עם הדעות הקדומות שנטעו בהם הטרוסקסואלים.

ונסיים בנימה אופטימית, בסיפור על מטופל שכן הצליח ליהנות משני העולמות. כשהגיע אליי הייתה לו חברה שאהב ועמד להינשא לה אך בשל משיכתו לגברים חשש שהוא מוליך אותה שולל, סיפר לה על משיכתו לגברים ולאחר כמה חודשי טיפול, עבר לגור לבד לתקופת ניסיון, אשר במהלכה ניסה להסתפק בקשרים מיניים עם גברים בלבד. עד מהרה גילה שהמגעים נשארים מיניים בלבד ונכנס לדיכאון שאופיין ע"י תחושת ריקנות וחוסר משמעות לאחר יחסי המין. ניכר היה שמסיבות שונות לא היה מסוגל למצוא את השפה המשותפת שמצא עם חברתו במגעיו עם גברים. כעבור זמן-מה החליט להינשא לחברתו ומזה שנים לזוג יש ילדים, הבחור הפך גבר, שנהנה מיחסי מין עם אשתו אך גם עם גברים, בלי שאף אחת משתי המשיכות תפגענה זו בזו. גורם מרכזי ביכולת זו למזג בין שני העולמות היא פתיחותו וגמישותו של המטופל, שאפשרה לטיפול להצליח.