נזק נפשי אפשרי בעקבות ניתוחים פלסטיים וטיפולי יופי אחרים
אורן,* בן 28, פנה לטיפול בגלל דיכאון קשה שהיה ממוקד הן בתחום האינטלקטואלי והן סביב המראה החיצוני שלו, שהיה מאפשר לו להתקבל לכל סוכנות דוגמנות. לרגשי. גם לרגשי הנחיתות שלו בתחום האינטלקטואלי לא היה כל בסיס והוא סיים בין היתר חמש יחידות במתמטיקה בציון 100. הוא המעיט בהישג זה בטענה שהוא נחשב over-rated בחברה. הואיל וכל למידה משפרת את הדימוי העצמי, הפניתי אותו במסגרת הטיפול ללימודים באוניברסיטה הפתוחה, אשר בהם הצטיין כמובן. לדבר הייתה השפעה לטובה על תפיסתו העצמית בתחום זה. לעומת זאת, דבר לא עזר לשפר את תפיסתו העצמית לגבי ליקויים שאינם נראים לעין. מקורם בפצעי בגרות שהותירו לכאורה נקבוביות מוגדלות, שניתן היה להבחין בהן רק כשמתקרבים אליו מאוד עם זכוכית מגדלת. הוא, לעומת זאת, חווה אותם כפגם בולטת עד כדי כך שהלך ונמנע יותר ויותר מיציאה למקומות בילוי של הומואים. למרבה הצער, המצב הגיע לכדי הימנעות מהגעה למקום עבודתו, החמרה ניכרת בדיכאון ובחרדה והסתגרות מוחלטת.
הפרעת גוף דיסמורפית (Body Dysmorphic Disorder, BDD) היא הפרעה קשה בדימוי הגוף המהווה היבט משמעותי מהדימוי העצמי של האדם. הסובלים ממנה משוכנעים בצורה מוחלטת שפרט כזה או אחר במראה החיצוני שלהם פגום והדבר גורם להם עיסוק אינטנסיבי בו ופוגע קשות בחיי התעסוקה והחברה שלהם. לפעמים מדובר בליקוי זניח לחלוטין ולעתים לא קיים כל ליקוי כלל. כמו אצל אורן, רק האדם עצמו מבחין בעיוות ונמנע בהדרגה מקשר עם הסביבה מחשש ללעג והשפלה. באופן פרדוכסלי, בחלק גדול מהמקרים מדובר דווקא באנשים שיופיים בולט במיוחד, הם מקבלים מחמאות עליו. מחמאות אלו בצירוף פרפקציוניזם פתולוגי גורם להם לבדיקות חוזרות ונשנות במראה, משום שהם חשים כי בודקים אותם בדקדקנות. הם מרגישים שבוחנים אותם בדקדוק, מה שגורם עם השנים למתן תשומת לב גבוהה יותר למראה חיצוני. למעשה, מדובר במקרה פרטי של הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) הממוקד באותו ליקוי גופני מזערי או מדומה לחלוטין.
הסדרה המצליחה חלומות מפלסטיק כיכבו בה גבר ערבי שמבצע ניתוח פלסטי למרות הרמת הגבה במגזר הערבי, בת של דוגמנית לשעבר, שחקן שעושה ניתוח חזה לקראת קריירת דוגמנות ורקדן שהוריד 100 קילוגרמים והתמכר לניתוחים. אחד מהם כלל השתלת שתלים בישבן, דבר שפגע בקריירת הריקוד שלו. כדי לממן את הניתוחים הרבים עסק בניקיון דירות, עיסוק שבו ניצול את הפרפקציוניזם שלו וגרם לו להצטיין בכך. אף שכל מנתח פלסטי יצהיר על כך שהוא מדבר עם המנותח על הציפיות מהניתוח , הניתוחים הסדרתיים הרבים המוצגים בסדרה מציבים סימן שאלה לגבי הצהרה זו.
כמו אורן, גם אותו רקדן נמנה על קהילת הלהט"ב השמה דגש חזק במיוחד על המראה החיצוני המהווה את הבסיס התרבותי הספציפי להופעת ההפרעה בקרב גברים הומואים. זאת בדומה להערצת דוגמניות רזות להחריד הגורמת לאנורקסיה ולהפרעות אכילה בקרב גברים הומואים.
מחקר שפורסם בשנת 2016 בכתב-העת היוקרתי Archives of Sexual Behavior בקרב 131 גברים הומואים וביסקסואלים גילה שחוסר שביעות רצון מהגוף גרמה דיכאון, פגיעה בתפקוד המיני וחרדת ביצוע מיחסי מין. ואולם, ניתוח-על של תוצאות מחקרים קליניים הצביע על שיפור משמעותי ברמות שביעות הרצון מהגוף בעקבות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).
מראה, מראה שעל הקיר…
שני מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שכמחצית מהסובלים מההפרעה מבלים למעלה משלוש שעות ביום בניסיון להסתיר ולתקן פגמים מדומים. אם לליקוי יש רמז כלשהו במציאות, הוא נתפס ע"י האדם בצורה מוגזמת להחריד. המצוקה הנלווית לתופעה מגיעה לרמת דיכאון העלול להגיע לסכנה אובדנית ממשית.
מדוע זה קורה?
הפרעת גוף דיסמורפית מתעוררת כתוצאה משילוב בין תכונות אישיוּת, כמו מופנמות והרגשה מתמדת וקיצונית של האדם שהוא עומד למבחן ע"י הסביבה. הסובלים מההפרעה מדווחים על היארעות גבוהה יותר של התעללות רגשית בילדות. הדבר נכון במיוחד לגבי גברים הומואים וביסקסואלים שסבלו מביטויי לעג של הסביבה ההטרוסקסואלית להתנהגותם הנשית החל מילדותם המוקדמת. כמו כן, שכיחה תפיסה קוטבית. תפיסה זו היא תפיסה פרפקציוניסטית של "הכול או לא כלום", ללא דרגות ביניים, האופיינית גם להפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD). אדם הסובל מתפיסה כזו יראה את עצמו ואת העולם במונחים של שחור או לבן, רע או טוב, יפה או מכוער וכד' ומטרת הטיפול בו תהייה להגמיש תפיסה קוטבית זו לתפיסה של רצף בעל דרגות ביניים.
כשמדובר בגברים הומואים וביסקסואלים יש להוסיף את הדגש העצום המושם בקרבם על הסטנדרטים הקיצוניים והדגש העצום המושם בקרבם על מראה חיצוני.
בטיפול
הטיפול בהפרעת גוף דיסמורפית דומה מאוד לטיפולים המוצעים לסובלים מהפרעות כפייתיות אחרות. מבין הטיפולים הפסיכולוגיים, הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית (CBT) נחשבת ליעילה ביותר, אך רבים מהסובלים יזדקקו לתמיכה נוספת של נוגדי דיכאון כדי לעזור להם במהלך הטיפול, ובעיקר תרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח (SSRI). בטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי ייערך ניסיון ללמד את הסובלים מההפרעה להתמודד עם הפחדים שלהם בלי להסוות את הפגמים הקטנים או המדומים ולהפסיק את ההתנהגויות ההמנעותיות (למשל, הסתרת קרחת ע"י כובע). פירושו של דבר שהמטופל מתרגל שוב ושוב לשאת את חוסר הנוחות שבחשיפה ובוחן מחדש את אמונותיו. ההתמודדות עם הפחד הופכת קלה יותר והחרדה פוחתת כתוצאה מכך. שיטת החשיפה תהייה בדרך-כלל הדרגתית, מהמצבים הקלים יותר ועד למצבים שהאדם פוחד מהם יותר מכול. מחקר-על שנערך על מספר מחקרי יעילות של הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי בהפרעה גילה שהגישה הטיפולית הזו יעילה יותר מטיפול תרופתי.
עם זאת, מטיפול שלי ושל עמיתיי עולה שטיפול תרופתי ב-OCD בכלל וב-BDD בפרט הוא מחויב המציאות. כך עולה גם מהקווים המנחים של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני לטיפול ב-OCD. לפיהם הטיפול התרופתי הוא תנאי הכרחי להצלחת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) בגלל הרמות הגבוהות של החרדה והדיכאון הנלוות להפרעה.
מניסיוני בטיפול אני יכול להעיד שרמת התובנה של הסובלים מ-BDD נמוכה מאוד ואמונתם בחומרת הליקוי הגופני המזערי או המדומה מגיעה לכדי 100%. במצב כזה אני נוהג לעקוף את הבעיה ולפעול לשיפור תחומים אחרים בדימוי העצמי של המטופל כמו למידה במקרה של אורן שבתיאורו פתחנו את המאמר. זאת ברוח הפסיכולוגיה החיובית המדגישה שימוש בחוזקותיו של האדם במקום תיקון חולשותיו. המטופלים נענים לרוב לטיפול התרופתי משום שהם סובלים קשות מהדיכאון ומהחרדה. השימוש בחוזקותיהם בצד הטיפול התרופתי עשוי להסיח את דעתם במידת-מה מהעיסוק האובססיבי במראה במקום ניסיון חזיתי להפסיקו.
לעומת זאת, שיתוף פעולה של מנתחים פלסטיים עם התפיסה המעוותת של הסובלים מההפרעה עלולה להחמיר את המצב ואף להנציחו. הדבר בא לידי ביטוי קיצוני בסדרה חלומות מפלסטיק שפרקים ממנה ניתן לראות ביוטיוב.
*מכל תיאורי המקרים בפוסט זה, ובכל הפוסטים באתר, הושמט כל פרט העלול לגרום לזיהויו של המטופל ולפגוע בחסיונו.