יחסים וזוגיות

מניתוח-על של 10 מחקרים עולה שהסתגלותם הנפשית של ילדים לאבות הומואים טובה יותר מזו של ילדים לזוגות הטרוסקסואלים.

על ההבדלים בין התאהבות לאהבה המובילה לקשר זוגי בר-קיימא.

הבחור בצידו השני של קו הטלפון נשמע נרגש ומבוהל. "נשמות טובות" טרחו להביא לידיעתו שבן-זוגו "בגד" בו. במקרה אחר, אחד מבני-הזוג לקח עימו את הכבל של החיבור לאינטרנט כשהשאיר את

"תעזבי אותו!", התשובה שהפכה לסמל המסחרי של ורדה רזיאל-ג'קונט לנשים הלכודות בקשר הרסני, היא דוגמא לעצה מעשית שאינה במקומה כשמדובר בטיפול פסיכולוגי. סביר מאוד להניח, שרוב המתקשרות לרדיו, המקבלות בסופו

"האם העובדה שאני בת 28 ואף פעם לא היה לי קשר זוגי", שאלה אותי הבוקר אחת הפונות לפורום פסיכותרפיה, שאני מנהל באתר דוקטורס (www.doctors.co.il/forums), "פירושה שלא יהיה לי קשר זוגי?"

האם ניתן לקיים זוגיות הומוסקסואלית יציבה, והאם מונוגמיה היא תנאי לכך? המחקרים שנעשו בנושא אינם מבוססים על מדגמים מייצגים. בסקירה ממחושבת שערכתי לצורך כתיבת היחידה על הומוסקסואליות במסגרת הקורס "פסיכולוגיה

במהלך התכתבות טעונת-רגשות קיבלתי אי-מייל שכותרתו "צא מהרגשי". תמהני האם אישה הייתה כותבת לי הודעה כזו או האם אישה הייתה כותבת כך לאישה אחרת. מחקרים בתחום הסטריאוטיפים המיניים וההבדלים הפסיכולוגיים

במסגרת הדיונים הפסיכולוגיים הארוכים על בריאותם הנפשית של הומוסקסואלים, "הואשמו" הומוסקסואלים על ידי פסיכולוגים רבים בהפרדה בין מין ורגש. הפרדה זו שימשה בסיס להאשמה כבדה יותר והיא אי-יציבות של מערכות

עמוס (שם בדוי), באמצע שנות השלושים, ניצב בפתח דלתי - בחור שרירי, נראה מעט צעיר לגילו, לבוש חולצת טריקו צמודה, ג'ינס הדוקים ומגפי עור - לריאיון ראשוני. הוא היה אחרון

המחזה של קלייר מקאינטייר, "המורה למתמטיקה" (The Math Tutor), המועלה בימים אלה על בימת תיאטרון המפסטיד בלונדון, בה ביקרתי לאחרונה, מעמיד לכאורה במרכזו עלילה שמעליל נער מופרע, בן 15, בן

לאחרונה נתקלתי באוטוביוגרפיה של רוג'ר בראון, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת הארווארד, שראתה אור בשנת 1996 בהוצאת הרינגטון. הכותרת, Against My Better Judgment: An Intimate Memoir of an Eminent Gay, עוררה את