הומופוביה היא פחד אי-רציונאלי מהומוסקסואליות ומהומואים ורתיעה קיצונית משהייה במחיצת הומואים. הומופוביה מתבטאת בדעות קדומות שליליות כלפי הומואים. הומופוביה ממסדית מתבטאת בחוקים פורמליים או בחוקים המונעים זכויות אזרח מהומואים (למשל, הזכות לאמץ ילד). יש לה גם היבטים בלתי-פורמליים כמו אפליית הומואים בקבלה למקומות עבודה, אך היא אינה מוצהרת וקשה להוכיח אותה. הואיל ואנו חיים בחברה הטרוסקסואלית המעבירה מסרים נוקשים על גבריות ונשיות מגיל צעיר, רבים ההומואים המפנימים עמדות הומופוביות, המתבטאות בתיוג עצמי שלילי ובשיעור מוגבר של הפרעות נפשיות בקרבם.

כך נוכל לראות הומואים שמצהירים על עצמם שהם נראים הטרוסקסואלים, הומואים המגדירים עצמם כהטרוסקסואלים הומואים אן כאךה הנרתעים מהומואים נשיים כל אלה מוכרים בספרות המקצועית כהומופוביה מופנמת. הומופוביה שכיחה במגזר החרדי והדתי ובקרב גברים יותר מאשר נשים, כנראה משום שהומואים מהווים איום על תדמיתם המינית של גברים. היא בדרך כלל מופיעה יחד עם תפיסה סטראוטיפית של תפקידי המין המסורתיים בדבר גבריות ונשיות. במחקר קלאסי ומבוקר-היטב נמצא שהעוררות המינית של גברים הטרוסקסואלים הומופובים כתוצאה ממראה מגע מיני בין גברים גבוהה מזו של גברים הטרוסקסואלים שאינם הומופובים. ממצא המאושש את השערתו של פרויד בדבר הומוסקסואליות לטנטית.

מאמרים בנושא:

• פשעי שנאה 
• הומופוביה ודתיות – עניין של אישיות
• הומו בארון
• הומופוביה מופנמת
• הומוסקסואליות לטנטית

הפוסט הומופוביה מהי? הופיע לראשונה ב-שרינק פרנדלי | פרופ' גידי רובינשטיין.

לפי פרויד, כולנו נולדנו עם פוטנציאל להימשך לשני המינים. הואיל ועל יחסי מין בין בני אותו מין מוטלות סנקציות חברתיות ע"י התרבות, רוב בני-האדם מדחיק את המשיכה לבני מינם ומודעים רק למשיכה לבני המין האחר. בגלל שילוב בין גורמים ביולוגיים שאינם ברורים עדיין לדינמיקה משפחתית מסוימת, מיעוט באוכלוסייה אינו מצליח להדחיק את המשיכה לבני אותו מין, חלקו נמשך רק לבני אותו מין וחלקו נמשך לבני שני המינים בעוצמות שונות. על החלק השני נמנים הביסקסואלים.

חוקר המין הנודע, אלפרד קינסי, ביקש מנבדקיו לדרג את עצמם על סולם בן 7 דרגות הנע מהומוסקסואליות מוחלטת להטרוסקסואליות מוחלט, כשבתווך 5 דרגות המבטאות משיכה ברמות שונות לשני המינים. לכאורה, הרפרטואר המיני וחופש הבחירה של הביסקסואל רחבים ועשירים יותר. במקרים רבים, בעיקר לאחר טיפול פסיכולוגי מתאים אצל מטפל גיי/בי-פרנדלי, זה אכן המצב. למעשה, ביסקסואלים מגיעים לטיפול מבולבלים מאוד, משום שאינם יודעים אם הם הטרוסקסואלים או הומואים. הלחץ המופעל על ביסקסואלים כפול. החברה ההטרוסקסואלית גילתה כלפיהם הומופוביה (פחד אי-רציונלי מהומואים ומהומוסקסואליות). מנגד, חלק לא מבוטל בקהילת הלהט"ב רואה בהם הומואים המתכחשים למשיכתם לגברים.

הטיפול הפסיכולוגי בביסקסואלים

הטיפול מאפשר להם, ברוב המקרים, ליהנות משני העולמות. חלק גדול מהם יעדיפו זוגיות עם בן או בת המין השני, גם אם משיכתם לבני מינם גדולה יותר. את משיכתם לגברים, לעומת זאת, יעדיפו לממש מחוץ לנישואים לנשותיהם. גברים ביסקסואלים רבים מתגלים כבעלים רגישים. במקרים רבים, כשהאישה יודעת על משיכתם לגברים אחרים, היא אף מאוימת פחות ע"י נשים אחרות. זאת, כמובן, בתנאי שהגבר שומר את יחסיו עם גברים בגבולות התחום המיני בלבד.

• מאמרים באותו נושא:
• ביסקסואליות – ברכה או קללה?
• הפרעה כפייתית הומוסקסואלית (HOCD)
• מדור ביסקסואליות

הפוסט ביסקסואליות מהי? הופיע לראשונה ב-שרינק פרנדלי | פרופ' גידי רובינשטיין.

לפני שנתייחס לזוגיות גברית, כדאי שנהייה מודעים לשיעור הגירושין הנמצא בעלייה מתמדת בחברה ההטרוסקסואלית הנע בין 30% ל-40% בישראל.

יש לזכור שגם גברים הטרוסקסואלים מדווחים יותר מנשים על יחסי מין  מחוץ לנישואין. צורך זה בגיוון המאפיין גברים יותר מנשים מעלה כמובן את הסיכוי שהשמירה על מונוגמיה בזוגיות בין שני גברים. מחקרים על מונוגמיה בין גברים מצביעים על כך שמדובר בגזירה שהציבור מתקשה לעמוד בה. ממצאים אלה אף שימשו הוכחה לכך שהומוסקסואליות היא הפרעה נפשית.

מחקרים מעלים רווחה נפשית גבוהה יותר ורמת דיכאון נמוכה יותר של דיכאון בקרב גברים החיים בזוגיות מאלו שאינם חיים בזוגיות. בנוסף, יש להצביע על מגמה הולכת וגוברת של זוגות הומואים להביא ילדים לעולם ולהקים תאים משפחתיים. זאת כששיעור הגירושין של זוגות הטרוסקסואלים גבוה ונמצא בעלייה מתמדת.

מאמרים באותו נושא:

• במי אנחנו מתאהבים?
• מונוגמיה וזוגיות בקרב גברים גאים
• מונוגמיה בזוגיות גברית – גזירה שהציבור מסוגל לעמוד בה?
• טיפול זוגי ייחודי לגברים גאים
• מדור יחסים וזוגיות

הפוסט האם גברים הומואים יכולים לחיות בזוגיות? הופיע לראשונה ב-שרינק פרנדלי | פרופ' גידי רובינשטיין.

בין אם ילדכם שלם עם נטייתו ובין אם לאו, חשוב שתבינו שהוא לא בחר בה והיא אינה ניתנת לשינוי. הבשורה לא משמחת אף הורה, וגם לא את הילד עצמו. לא לכך פיללתם ולא לכך פילל הילד עצמו. אנו חיים בחברה הטרוסקסואלית ואף אחד מאיתנו אינו רוצה להיות חריג. בין אם הומוסקסואליות מולדת או נרכשת, היא אינה ניתנת לשינוי!

טיפול רב-שנים בהומוסקסואלים לימד אותי שחלק גדול מהמצוקה של הומואים נובע מהצורך למלא אחר ציפיות ההורים ומהחשש לאכזב אותם. יש הומוסקסואלים בני 30 ויותר החיים בזוגיות – והוריהם אינם יודעים דבר על נטייתם המינית. החשש לאכזב את ההורה ואפילו להזיק לו גורם להם להסתיר מהם אותה. בכך הם ויתרו על תמיכת המשפחה בהתמודדות עם היציאה מהארון.

במקרים קשים יותר גילה המתבגר להוריו את נטייתו המינית ונתקל במאמצים נואשים של ההורים לשנות את נטייתו המינית, גם בימינו וגם בקרב הורים הנחשב ליבראלים ונאורים. לצערנו, גם היום, כשנדמה שהחברה ליבראלית יותר, אני עדיין מקבל שיחות טלפון רבות מאוד מהורים צעירים ושאלה אחת פיהם: האם ניתן לשנות את הנטייה המינית? זאת גם כשהנער אזר עוז ויצא מהארון בפניהם לאחר לבטים קשים ואינו מעוניין בטיפול פסיכולוגי כלשהו. מיעוט קטן של ההורים משלים עם הנטייה ומיעוט קטן עוד יותר פותח את הנושא לפני הילד עצמו ומבהיר לו שיתמוך בו.

לא קל להיות הומו ולא קל להיות הורה לבן הומו

בישראל פועלת עמותה תהל"ה המספקת תמיכה להורי להט"ב ומפעילה סניפים ברחבי הארץ. ניתן להתייעץ טלפונית, וירטואלית ובשלב מתקדם יותר ליטול חלק בקבוצת תמיכה פנים אל פנים וללמוד מניסיונם של הורים אחרים. למרבה הצער, כפי שהבן ההומו חושש לצאת מהארון, הורים רבים מתקשים להיחשף בפני הורים במצב דומה או מתקשים לבקש תמיכה בכלל.

הפוסט מה עליי לעשות כהורה לבן הומו? הופיע לראשונה ב-שרינק פרנדלי | פרופ' גידי רובינשטיין.

במחקרים רבים על הערכת תוצאות טיפול נמצא הדמיון בין המטפל למטופל כמנבא העיקרי להצלחת הטיפול. למעשה, מדובר במקרה פרטי של שאלה כללית יותר:

• האם המטפל צריך להיות בעל רקע אישי, חברתי ותרבותי דומה לזה של המטופל?
• האם אדם דתי צריך להיות מטופל אצל מטפל דתי?
• האם אישה צריכה להיות מטופלת ע"י אישה?

ועוד ועוד.

טיפול רגיש-תרבות (Culturally sensitive therapy)

ברור כיום לכול שגם אם המטפל אינו נמנה על קבוצת המיעוט של המטופל, עליו לפחות להכירה היטב. מה שנחשב כהפרעה נפשית במגזר מסוים באוכלוסייה אינו נחשב כך במגזר אחר ועל המטפל להיות ער לכך. בקווים המנחים למטפלים בהומואים שפורסמו ע"י האיגוד הפסיכולוגי האמריקני מודגשים ההיבטים החשובים שמטפלים בהומואים חייבים להיות ערים להם. בשיאו של המאבק למען הוצאת ההומוסקסואליות ממדריך אבחון ההפרעות הנפשיות, אף היו שטענו שמטפל בהומואים צריך להיות הומו בעצמו. כיום, לעומת זאת, כאשר קיימת הסכמה שהומוסקסואליות היא צורת מיניות נורמלית וטבעית, רוב המטפלים  יעודדו מטופלים הומואים לקבל את נטייתם המינית.

עם זאת, חלק גדול מהמטפלים ההטרוסקסואלים אינם ערים לנורמות הייחודיות הנוהגות מגזר זה באוכלוסייה. הם עלולים להפעיל אמות מידה הנוהגות ביחסים בין נשים לגברים באבחון מצבם הנפשי של הומואים ולהעריכו כחמור. על המטפל לזכור כי השיעור הגבוה יחסית של הפרעות נפשיות בקרב הומואים מקורו בגילויי הומופוביה נגדם משחר ילדותם. מטפל הטרוסקסואל שאינו מודע לנורמות אלו וישמע ממטופל הומו על מין מזדמן, למשל, עלול לפרש זאת כהפקרות מינית. לא די בכך שהמטפל ההטרוסקסואל יהיה גיי-פרנדלי, אלא עליו להיות ער לנורמות המקובלות בקהילת הלהט"ב. עם זאת, ייתכן שגם המטפל וגם המטופל יהיו הומואים, אך לא תתפתח ביניהם שפה משותפת, משום שהם שונים מאוד זה מזה מבחינות אחרות.

הפוסט האם הומואים זקוקים לטיפול פסיכולוגי מיוחד? הופיע לראשונה ב-שרינק פרנדלי | פרופ' גידי רובינשטיין.

בשיקולי הכדאיות של היציאה מהארון יש להבחין היטב בין שיקולים פוליטיים ושיקולים פסיכולוגיים. אין עוררין על כך שככל שמספר ההומואים שייצאו מהארון יהיה גדול יותר, יגדלו הסיכויים לשיפור בזכויות האזרח שלהם. בשל כך מופעל לפעמים לחץ ע"י פעילים הומואים לצאת מהארון. במקרים קיצוניים מגיעים לחצים אלה לאִחְצוּן (outing, חשיפת הנטייה המינית של אדם שלא בהסכמתו). לחצים אלה מתעלמים מהגורמים האישיים והסביבתיים של האדם ומרווחתו הנפשית.

ברור, שקשה יותר לצאת מהארון בחברה מסורתית או דתית מאשר בחברה חילונית, בפני הורים מבוגרים יותר מאשר בפני הורים צעירים, בצבא יותר מאשר באזרחות, כשאין בן זוג קבוע יותר מאשר כשיש בן זוג קבוע ועוד כהנה וכהנה גורמים שיש להביא בחשבון. יציאה מהארון בפני חברת מתבגרים המתמודדים בעצמם עם קשיים בזהות המינית עלולה לגרור גילויי הומופוביה.

הומואים, כמו הטרוסקסואלים, נבדלים זה מזה בתכונות אישיוּת רבות שעשויות להכתיב את הצורך לצאת מהארון. אנשים מוחצנים עשויים להרגיש צורך גדול יותר לחשוף את נטייתם המינית. המופנמים שבחבורה, לעומת זאת, המסתפקים במעט קשרים קרובים עשויים להזדקק לכך פחות.

כאשר נמצאים בקשר זוגי, הישארות בארון כרוכה בהסתרת היבטים מהותיים. מנגד, כשמחפשים בן זוג או מין מזדמן, הצורך לחלוק זאת עם ההורים עשוי להיות חלש יותר. כאשר יוצאים מהארון ואפשר בפני המשפחה בן זוג, המשפחה גם תיטה לגלות יחס אוהד יותר. לסיכום, יש להתייחס אל כל מקרה לגופו, ברמה הרגשית והסביבתית.

מאמרים בנושא:

• יציאה מהארון: מדריך מעשי
• יציאה מהארון: הפסיכולוגיה והפוליטיקה
• יציאה מהארון: מתי ובפני מי?
• מדור יציאה מהארון
  

  ---

הפוסט האם כדאי לצאת מהארון? הופיע לראשונה ב-שרינק פרנדלי | פרופ' גידי רובינשטיין.

המונח יציאה מהארון קיבל לאורך השנים משמעות מלחיצה את מי שעדיין לא חשף את נטייתו המינית. ב"יציאה מהארון" הכוונה לחשיפה של הפרט את משיכתו לבני מינו בפני הסביבה ההטרוסקסואלית. סביבה זו כוללת את בני משפחת המשפחה הגרעינית או המורחבת, חברים הטרוסקסואלים ולעתים גם עמיתים ממקום העבודה.

יש הרואים ביציאה מהארון שלב הכרחי בקבלה עצמית של הנטייה המינית, אך אני מכיר הומואים רבים שחיו בשלום עם נטייתם המינית השונה מבלי לחשוף את נטייתם המינית בפני משפחתם. אחרים מרשים להיפגש עם הומואים אחרים רק לאחר שיצאו מהארון בפני משפחתם. זאת מחשש שאפילו יציאה לדייט עלולה להיות חוליה בשרשרת שתגיע, בסופו של דבר להוריהם. מניסיוני, לעיתים מאחורי נימוק זה מסתתר צורך ב"ברכת הדרך" מההורים ורצון לְרׇצוֹת אותם. יש המעדיפים להיחשף תחילה בפני חבריהם ההטרוסקסואלים ואחר כך בפני משפחותיהם ויש העושים זאת בסדר הפוך.

מאמרים בנושא:

• יציאה מהארון: מדריך מעשי
• יציאה מהארון: הפסיכולוגיה והפוליטיקה
• יציאה מהארון: מתי ובפני מי?
• מדור יציאה מהארון

הפוסט מהי יציאה מהארון? הופיע לראשונה ב-שרינק פרנדלי | פרופ' גידי רובינשטיין.

פרויד, אבי הפסיכואנליזה עצמו, טען שכל בני-האדם נולדים בעלי פוטנציאל להימשך לשני המינים. רובם מדחיקים את המשיכה לבני מינם בגלל הסנקציות החברתיות, כך טען. במכתבו המפורסם לאם אמריקנית שנכתב עוד בשנת 1935 הוא ציין במפורש שהומוסקסואליות אינה הפרעה ושלא ניתן לשנות את הנטייה המינית. למרבה הצער, גישה ליבראלית זו לא אומצה ע"י פסיכואנליטיקנים בארה"ב (ראדו, בייבר וסוקארידס) בשנות ה-60-50 של המאה ה-20 שסברו שהומוסקסואליות היא הפרעה נפשית ושיש בידי הפסיכואנליזה לשנותה. יכולה "לתקן" אותה. בייבר אף ערך מחקר סלקטיבי מאוד על הומואים.

הוכחות מחקריות

כמה שנים לפני כן, בשנת 1956, ערכה אוולין הוקר, מחקר מתוחכם על הסתגלותם הפסיכולוגית של גברים הומואים והטרוסקסואלים שמעולם לא פנו לטיפול פסיכולוגי. היא העבירה להם מספר מבחני אישיות והעבירה את תוצאות המבחנים לשלושה פסיכולוגים מומחים למבחנים אלה. המומחים לא הצליחו לגלות כל הבדל בין שתי הקבוצות בתוצאות המבחנים. הם אף דירגו את רמת ההסתגלות הפסיכולוגית של הגברים ההומואים כדומה לזו של עמיתיהם ההטרוסקסואלים. מחקר זה שימש עדות מחקרית מרכזית בהחלטת האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני להסיר את ההומוסקסואליות ממדריך ההפרעות הנפשיות.

מחקריו אל אלפרד קינסי ועמיתיו

בשנות ה-50-40 של המאה ה-20 ערך גם הסקסולוג אלפרד קינסי מחקר על נשים וגברים אמריקניים וגילה של-10% קיימו בתקופה זו או אחרת בחייהם יחסי מין עם בנות ובני מינם. על סמך ממצאים אלה פיתח סולם בן 7 דרגות הנע בין הומוסקסואליות מוחלטת להטרוסקסואליות מוחלטת וביניהן ביסקסואליות בעוצמות שונות. סולם זה נמצא בשימוש עד ימינו. באמצעותו נמצא שבארצות ובתרבויות שונות יותר ויותר נשים וגברים מצהירים על משיכתם לבני מינם ולבני שני המינים, ככל שנוקף הזמן.

לאור עדות מצטברת זו והמאבק הפוליטי-מקצועי של פסיכולוגים ופסיכיאטרים הומואים בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוחלט בשנת 1973 להסיר את ההומוסקסואליות ממדריך ההפרעות הנפשיות של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני.

ייתכן, כמובן, עם זאת, מחקרים בני זמננו מצביעים על שיעורים גבוהים פי 4-3 של הפרעות נפשיות בקרב להט"ב לעומת הטרוסקסואלים, אך בדיקה מעמיקה של הסיבות לכך מעלה שהסיבה לכך נעוצה ביחס השלילי של חברת הרוב ההטרוסקסואלית כלפי מיעוט הלהט"ב הגדל מרגע לידתו בחברה זו, סובל מגילויי הומופוביה, המגיעים עד לכדי פשעי שנאה ורצח, מפנים אותם ובשל כך מפתח שיעור מוגבר של הפרעות נפשיות.

מאמרים נוספים בנושא:

• הומוסקסואליות לטנטית
• הטיפול בהומופוביה מופנמת
• מדור הומופוביה
• מדור טיפול

הפוסט האם הומוסקסואליות היא הפרעה נפשית? הופיע לראשונה ב-שרינק פרנדלי | פרופ' גידי רובינשטיין.

הומוסקסואליות היא משיכה מינית של גברים ונשים כלפי בני ובנות מינם. משיכה זו יכולה להיות ממומשת ברמות שונות או בלתי-ממומשת. הגישה המקובלת כיום היא שהסיבות להתפתחות משיכה זו היא תוצאה של יחסי גומלין בין גורמים מולדים (ביולוגיים) וגורמים סביבתיים, אך מוסכם על הכול, כי היא אינה ניתנת להמרה. הואיל והומוסקסואליות אינה תוצאה של בחירה, גם לא מדובר בהעדפה, אלא בנטייה מינית (sexual orientation). חוקרים ומטפלים בתחום אימצו לעצמם את גישת הרצף בין הומוסקסואליות להטרוסקסואליות, המוכרת כסקאלה שפיתח הסקסולוג האמריקני אלפרד קינסי. לפי גישה זו, הנטייה המינית נעה על רצף בין שש דרגות מהטרוסקסואליות מוחלטת (0) להומוסקסואליות מוחלטת (6). בין שני הקצוות חמש דרגות של ביסקסואליות בעוצמות שונות:

מקור התמונה: אלפרד קינסי – ויקיפדיה ישראל

הפוסט הומוסקסואליות מהי? הופיע לראשונה ב-שרינק פרנדלי | פרופ' גידי רובינשטיין.