גברים הומואים: האביר על הסוג הלבן
-
דני*, בן 30, לא יכול למצוא בן-זוג – הוא מחפש בחור בעל שיניים ישרות ולבנות, שיהיה אינטליגנטי כמוהו, בעל גוף של שחיין – לא שרירי מדיי ולא רזה מדיי וכמובן, לא שמן מדיי. בתחומי חיים אחרים שלו מגלם דני בדמותו את שיא הריאליזם. כשהדבר מגיע למין או לאהבה, הוא מרחף על כנפי הדמיון, והתוצאה – התנזרות מוחלטת.
-
מטופל אחר שלי נמשך לבחורים הנראים כדוגמנים, שעם אחד מהם הוא רוצה לקשור את גורלו. מה רב היה תסכולו, כשהצבעתי בפניו על העובדה המצערת שגם אם ימצא דוגמן שכזה, הרי הוא לא יישאר דוגמן לעולם – והרי הוא מחפש קשר של שנים.
במשך שנות עבודתי למדתי שהמילה "פשרה", שהיא כה מקובלת בתחומי חיים אחרים, נתפסת כמילה גסה, חסרת רגישות המוציאה את הרוח מהמפרשים, כשמדובר בחיפוש אחר קשר. הגעתי למצב שאני מעז להזכיר אותה רק כדי לקטוע את הטיפול בעודו באיבו, מתוך הערכה שהתחזית כה גרועה, עד שהטיפול יסתיים מעצמו תוך זמן קצר.
פשרה?! לא בשביל זה אנחנו משלמים לך! אנשים אלה מחפשים ריגושים ולא קשר. לא שקשר "רציני" חייב להיות נטול-ריגושים ולא ששעמום הוא תנאי הכרחי באהבה. חלילה. דרוש עניין. דרושה סקרנות. דרוש, אפילו, ריגוש. אלא שאלה שפוסלים, פוסלים ופוסלים ומתאהבים ודבקים רק במי שפוסל אותם, מחפשים ריגושים מסוג אחר: הם נוהים אחר הבלתי-אפשרי. מדוע אנחנו נתקלים שוב ושוב באותן מודעות הכרות של אותם אנשים עצמם?
ארבע תיאוריות על בחירת בני זוג
(א) התיאוריה הפסיכואנליטית – פרויד טען שבחירת בני זוג מושפעת ממניעים לא מודעים שקשורים ליחס של ההורים;
(ב) תיאוריית השלמת הצרכים – טוענת שלאחר שאנשים מסננים בני זוג השונים מהם ברמת ההשכלה, במעמד החברתי, במוצא, בדת, בתרבות ובגיל, הם בוחרים בני זוג המשלימים את צורכיהם הפסיכולוגיים (כלומר, מחפשים בני זוג השונים מהם);
(ג) תיאוריית הדמיון (similarity) – טוענת שאנשים נמשכים לדומים להם כמעט בכל דבר והיא זכתה לתמיכה העובדתית הגדולה ביותר;
(ד) תיאוריות התהליך והַמׇסְנֵנִים (Filters) – טוענות שהמפתח להבנת הגורמים המעורבים בתהליך הוא מעקב אחר התהליכים המקרבים את בני הזוג זה לזה. חלק מהמחקר הנוגע לבחירת בני זוג מניח שתהליך הבחירה הוא זהיר, מודע ורציונלי, אך בתהליך קבלת ההחלטה על חיים משותפים עם בן זוג קיימות כמה וכמה אבני נגף, שעלולות להטות את הבחירה ולהקשות עליה.
האחד והיחיד
הפסיכולוג לרסון ערך מחקר שבדק את השפעתן של תשע אמונות לא רציונליות על תהליך בחירת בן הזוג, ביניהן: גישת "האחד והיחיד", החיפוש אחר השותף המושלם, האמונה כי האהבה לבדה מספיקה לקיום זוגיות טובה ועוד. הוא מצא כי אמונות אלה פוגעות בתהליך הבחירה וכי ניתן לטפל בהן בעזרת טיפול קוגניטיבי שבו מוצגות אמונות אלטרנטיביות, פונקציונליות יותר, הסותרות את המיתוסים הרווחים הללו.
לפי הטיפול הקוגניטיבי, הפרעות נפשיות הן תוצאה של מחשבות מוטעות. לעומת זאת, לפי הגישה הפסיכודינמית (המבוססת על עקרונות הפסיכואנליזה) מחשבות הן תוצר של רגשות ורגשות הן עניין סבוך הרבה יותר. כל אדם בעל אינטליגנציה מינימלית יבין שכדי להגיע מהבית שלי אל שד' שאול המלך צריך לפנות ימינה. אפילו אינטליגנציה לא דרושה לכך. ניתן לאלף לכך בעל-חיים. אם למשל האשימו אותי בגניבה מהסופרמרקט שכדי להגיע אליו אני צריך לפנות ימינה ואני מוצא את עצמי פונה שמאלה בדרך אליו, ברור שלא מדובר בליקוי קוגניטיבי, אלא שהחוויה הלא נעימה נחרטה בתת-מודע שלי והיא זו שגרמה לי ללכת בכיוון ההפוך.
הבעיה בטיפול באנשים מדחיקים היא שכל ניסיון לפתח אצלם איזו שהיא תובנה לכך שהם אלה שמנווטים, פוסלים, מכשילים את עצמם ונותרים בלא כלום נועד לכישלון. הם בטוחים שהם בסדר ומאשימים את הצד השני, את הנסיבות החיצוניות או את הזולת באופן כללי. בטיפול פסיכולוגי אי אפשר לטפל בנסיבות וגם לא בצד השני. אפשר רק לטפל במי שמגיע אליו ומבקש להבין את חלקו ביצירת המצב הבעייתי המקשה עליו.
כמה טיפים:
- קצרו את התקשורת הווירטואלית ככל האפשר וחתרו לשיחת טלפון ולפגישת הכרות;
- קשר וירטואלי ארוך מדי טומן בחובו בעייתיות במימוש;
- שאלות על העדפות מיניות באינטרנט בין עם אדם המצהיר על קשר רציני מעוררת ספקות;
- לא ניתן לשנות את הזולת;
- במאמץ גדול מאוד נוכל לשנות את עצמנו;
- נכונות לפשרה מעידה על גישה מציאותית לרומנטיקה.