היי, אני בן 24, עדיין בארון בפני רוב האנשים, ומאוד קשה לי לעשות את הצעד של לספר- היחידה שסיפרתי לה היא אימא שלי וגם זה היה בגיל 18 דרך מכתב ומאז לא דיברנו על זה. האנשים שיודעים לגביי, יודעים בדרך עקיפה (לא סיפרתי אישית, פשוט זרמתי עם הידיעה שלהם). זו הבעיה, שלא אכפת לי שרוב האנשים ידעו, אך ממש קשה לי לעשות להם את השיחה. אני מרגיש שאני תקוע במקום, ומחכה לאיזה טריגר כלשהו שיעזור לי, ללא הועיל. בנוסף, בעולם הזוגיות, אני מוצא את עצמי יוצא ונמשך לאנשים מבוגרים, (30-40), אך ממערכות היחסים הקצרות שהיו לי פערי הגילאים די הפריעו בעיקר מבחינת הסטטוס שלי בחיים ושלהם. ונניח זה היה מסתדר, לא חשוב שהסביבה שלי תקבל את זה בכלל…"
פנייה זו היא אחת מהפניות הרבות בנושא יציאה מהארון שקיבלתי לפורום קיימות סיבות טובות ורבות לצאת מהארון בפני הוריך. ייתכן שאתה כבר מותש, לחוץ וחרד מהסתרת הנטייה המינית שלך מפניהם. ואכן, מחקרים רבים מצביעים על התרומה של יציאה מהארון בפני ההורים לבריאות הנפשית של בני נוער ובוגרים צעירים, כל עוד ההורים מקבלים את נטייתך המינית השונה ותומכים בך (גם אם לאחר תקופת הסתגלות לא קלה), אך כאשר התגובה לבשורה נעה בין רתיעה, דרך הפניה לטיפול כדי לשנות את הנטייה המינית ועד נידוי, ולעתים גירוש, מהמשפחה, הנזק עולה לאין ערוך על הרווח שבדבר.
אולי השיקול המשמעותי ביותר בקבלת החלטה על יציאה מהארון בפני הוריך היא רמת הדתיות שלהם. במגזר החרדי אנו עדים לסיפורים לא מעטים של יציאה מהארון של תלמידי ישיבות בפני רבנים, כמייצגים סמכות רוחנית. לעתים קרובות, הגבול בין רוחניות וסיוע נפשי ע"י אנשי מקצוע מוסמכים מתחום בריאות הנפש מיטשטש, מה גם שהאחרונים אינם זמינים לצעיר המתלבט. רבים מרבני הישיבות מפנים את התלמידים ההומואים לפסיכיאטרים חרדים או דתיים בעצמם הרושמים טיפול תרופתי המדכא את הדחף המיני באשר הוא משיקולים הלכתיים שאינם מקצועיים. אחד הכללים הבסיסיים ביותר בטיפול פסיכולוגי מתייחס לחובה המוטלת על איש המקצוע להפריד בין ערכיו האישיים לשיקולים המקצועיים וחלה עליו חובת גילוי נאות להסביר למטופל מה אפשרי ומה בלתי-אפשרי להשיג בטיפול. טיפולי המרה מוגדרים כעבירה על קוד האתיקה המקצועית של כל איגודי מקצועות בריאות הנפש והצעת חוק להוצאת אל מחוץ לחוק עברה לאחרונה בקריאה ראשונה בכנסת. במגזר החרדי, לעומת זאת, יציאה מהארון בפני ההורים פירושה לרוב נידוי המשפחה ע"י הקהילה ודרישה לסלק את הבן הסורר מהבית.
במגזר הדתי הלאומי יש אמנם הורים המוכנים לקבל בנים הומואים, הואיל ומדובר בתופעה המתרחשת בחדרי חדרים, אין כל נתונים על שיעורי הקבלה והדחייה של ההורים את הבנים במשפחות אלו. בחלק גדול מהמקרים, הן במגזר החרדי והן במגזר הדתי-לאומי, מוצא עצמו הבחור ההומו נאלץ לצאת בשאלה, תהליך שאינו קל גם ללא קשר לנטייה המינית, כפי שידוע לנו מתכניות הסיוע של אגודת הל"ל ליוצאים בשאלה. לפני שבחורים חרדים ודתיים שוקלים יציאה מהארון, מומלץ לפנות לעמותות להומואים דתיים כגון חברותא או הו"ד-כמוך, המאפשרים להישאר אנונימיים בפורומים השונים, להתייעץ עם רבים אורתודוקסים אך ליבראלים ועם אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש ואף מקיימים פעילויות חברתיות פנים אל פנים. לא פחות חשובה היא האפשרות לקרוא את סיפורי היציאה מהארון בפני ההורים של בחורים אחרים ממגזרים אלה.
בניזרי: "רעידות האדמה – בגלל ההומואים" (ואללה – חדשות 20.2.2008)
בין הדתי לעדתי
מגזר נוסף בחברה הישראלית, המקפיד פחות על קיום מצוות, כולל את אלה המגדירים עצמם כמסורתיים הנמנים ברובם על בני עדות המזרח, לפי סקרים רבים. מגזר זה מאופיין ע"י דבקות בסטראוטיפים נוקשים באשר לגבריות ונשיות, הטומנת בחובה גם רמת הומופוביה גבוהה למדי. הנה אפוא שני תיאורי מקרים של מטופלים שלי* – האחד יצא מהארון בפני הוריו ונכווה קשות והאחר קיבל החלטה מושכלת לא לצאת מהארון בפני הוריו:
ירדן, בן 30, מתמחה במשפטים באחד ממשרדי עורכי הדין היוקרתיים בו התקדם במהירות מסחררת הודות להשקעתו וכישרונו הבולטים. עוד בהיותו ילד היה בעל חזות גברית, אך מאז ומתמיד נמשך לבני מינו. משפחתו המסורתית והשמרנית של ירדן, ממוצא מרוקאי, הייתה חמה ותומכת. לכן ציפה לקבלת נטייתו המינית ותמיכתה בו ויצא מהארון בפני הוריו כבר בהיותו בן 13 (הגיל הצעיר ביותר ליציאה מהארון בו נתקלתי). הוריו הוכו בתדהמה והתמיכה שאפיינה אותם הפכה לדחייה עזה. ירדן הופנה, בעל כורחו, לטיפולי המרה, חלקם ע"י אנשי מקצוע מוסמכים וחלקם רבנים שניסו להוציא ממנו את השֵׁד באמצעים מאגיים, כגון קמעות וטקסים אחרים. ניסיונות אלה נמשכו במשך למעלה משבע שנים עד סיום שירותו הצבאי. במשך כל אותה תקופה, ושנים רבות אחריה, ניסו בכל כוחם למנוע כל קשר בין ירדן לאחיו, שמא "ידביק" אותו בקללה הארורה. גם כשעזב את הבית ומצא בן-זוג, סירבו לפגוש את בן זוגו.
ההלם הראשוני הוא תגובה מוכרת ומובנת, במיוחד כשמדובר בנער כה צעיר בעל חזות גברית וללא כל "סימנים מקדימים". אפילו דנה אינטרנטשיונל אמרה בחכמה שאף הומו לא היה רוצה להיוולד ככזה. ישנן, פה ושם, משפחות שבהן בעיקר האֵם מרגישה את הנטייה המינית של הבן ומקבלת אותו כמות שהוא. לגברים בכלל, ולאבות בפרט, קבלה כזו נדירה הרבה יותר. ציפייתו של ירדן לקבלה ותמיכה הייתה, אולי, מוגזמת, אך מה לנו כי נשפוט נער מתבגר בן 13.
עדי, בן 27, גם הוא בן למשפחה מרקע דומה המתגוררת בפריפריה, הרחק מהבועה התל-אביבית, סטודנט לתאטרון באחד מבתי-הספר למשחק, שרוב הסטודנטים בו הומואים מוצהרים. הוא גר עם בן-זוג הומו מוצהר שאותו הסתיר מחבריו לספסל הלימודים ולמעשה מכולם, שלא לדבר על משפחתו. עדי הגיע אליי בחרדה עצומה, הואיל והסתתרותו לא הייתה לרוחו של בן זוגו שלמעשה פגש אותו רק בדירה שחלקו. בצד גמישותו ופתיחותו של עדי בכל מה שקשור לאמנות, הוא גילה נוקשות רבה בנושא היציאה מהארון ודמיין יציאה מהארון בפני כל העולם – חברים ומשפחה כאחד – גם יחד. לאחר שתיים-שלוש שיחות בהן עמדנו על המיותׇרוּת של הצהרות מפורשות על נטייתו המינית וההסתפקות בהופעה משותפת שלו עם בן זוגו במפגשים עם הסטודנטים האחרים (שמרביתם כאמור הומואים בעצמם) והדבר יובן מעצמו. מה רבה הייתה ההקלה שהוא חש לאחר שעשה זאת! לעומת זאת, בניגוד לירדן, מתוך שיקול-דעת מחושב, החליט שלא לצאת מהארון בפני הוריו, מה גם שאחת מאחיותיו הייתה לסבית שיצאה מהארון וגרמה בכך מצוקה רבה להוריו.
סוף מעשה במחשבה תחילה
נורת אזהרה נוספת היא התבטאויות גלויות נגד להט"ב של הוריך בנוכחותך. אם תגובותיהם של הוריך לנישואים חד-מיניים שעלו על סדר היום הציבורי או להצעת החוק בדבר הוצאת טיפולי המרה אל מחוץ לחוק שליליות, קיים סיכון שלא יגיבו בצורה תומכת ליציאתך מהארון.
גורם נוסף, פחות רגשי אך לא פחות חשוב, הוא מצבך הכלכלי. תלות כלכלית בהורים גם היא שיקול לגיטימי בהחלט, כמו גם מגורים תחת קורת גג אחת. ממחקר שערכתי על מדגם מייצג ורב-משתתפים של סטודנטים לתואר ראשון עלה שבריאותם הנפשית של מי שעזבו את בית ההורים ועבדו במקביל ללימודים הייתה גבוהה משמעותית מזו של מי שלא נהגו כך. ברור, שיציאה מהארון בפני הורים שאנו עדיין תלויים בהם כלכלית וגרים בביתם טומנת בחובה סיכון גדול יותר לעומת מגורים נפרדים ופרנסה עצמית.
לסיכום, הקושי שבהסתרה שקול לעתים כנגד ניהול הסיכון שביציאה מהארון. התמיכה שאתם לה מהוריכם וקבלתם אתכם ללא תנאי טבעית ונורמלית, אך ביציאה מהארון, יש לזכור שרוב ההורים זקוקים לתמיכה גם הם והניווט בין הצורך בתמיכה של שני הצדדים מחייב שיקול דעת ותכנון, גם כשבא לנו לפרוק את מצוקתנו. לשם כך, רצוי ומומלץ להיעזר באנשי מקצוע מוסמכים או לפחות בעמותות כגון ארגון הנוער הגאה, שבהם ניתן להיוועץ ולחלוק את הקושי עם צעירים במצב דומה. דחו את הסיפוק שבפורקן שאתם מייחלים לו, באופן מובן וטבעי, לטובת ניהול סיכונים מחושב והיעזרות בגורמים מקצועיים.
מתן חודרוב על עיתוי יציאתו מהארון: "[…] תהליכים מהסוג הזה הרי לא מבשילים מהיום למחר, ככה שחיפשתי את הזמן ואת הדרך […]" (עמוד הפייסבוק של מתן חודרוב)
