שנינו יחד אך כל אחד לחוד
הטלפון צלצל בקליניקה שלי ו:
כבלים בחיי נישואין:
אבי* ביקש לראות אותי בדחיפות בגלל בעיה חמורה בקשר הזוגי שלו. הוא וחברו החליטו שעליו לבוא לטיפול לבד, משום שאינו שולט ביצר המיני שלו ואינו זז מאפליקציות ההיכרויות כדי למצוא עוד ועוד שותפים מיניים חד-פעמיים. אבי הגיע ל"טיפול גמילה". ניסיונות הגמילה החלו בבית, כאשר הגה רעיון מדהים. הוא הפקיד את הכבל המחבר את המחשב הביתי לאינטרנט בידי בן-זוגו (הדברים נכתבו לפני עידן הסמרטפונים). זאת כדי שלא יתפתה להיכנס לרשת. בן-הזוג לא ראה כל טעם להצטרף לטיפול. מבחינתו הבעיה היא חוסר הנאמנות של אבי הזקוק לטיפול גמילה. בפגישות המעטות שהתקיימו הסתבר שלמרות (או בגלל) שנים רבות של חיים משותפים נעלמה כל תשוקה מינית מהקשר. בן-זוגו של אבי, שהיה כבר שנים אפאטי בעניין החליט כעת להטיל סנקציה כבדה יותר ולמנוע מאבי כל יחסי-מין איתו.
גם מי שאוהב אוכל צרפתי זקוק מדי פעם לחומוס
יוסי, בשנות השלושים בחייו, סיפר בהיסטריה שנשמות טובות סיפרו לו שבן-זוגו בוגד בו. התנאי שהציב יוסי להמשך הקשר: טיפול זוגי. בן-הזוג, שהגיע לשיחות בנפרד (מטעמים שיצוינו בהמשך), לא שלט גם הוא ביצר הגיוון המיני. זאת על אף שלדבריו הסקס במיטה הזוגית עם חברו היה הנפלא מכול. הוא לא הי מסוגל לעמוד בפיתוי ולהיכנס לשירותים הציבוריים בסנטר למגע מיני חפוז.
נוכחים-נפקדים:
על הקו נמצא, אחת למספר חודשים, אחד מבני-הזוג, הנמצאים בקשר ממושך. השתמשתי במיטב הכישורים הדרמטיים שלי כדי להעמיד פנים כאילו אני שומע את הסיפור בפעם הראשונה. תמיד הבקשה בהולה לראותם יחד כמעט באותו יום וכל ניסיון לקבוע מועד סביר יותר להתחלת טיפול נדחה על הסף בעילות טכניות כאלו ואחרות. נוכחים על קו הטלפון ונפקדים מהטיפול. טרם זכיתי לראותם פנים אל פנים. אני רק יודע שאחד מהם סובל מאימפוטנציה עם חברו. זו נעלמת כשהם מקיימים יחסי-מין בשלישייה. בן-הזוג ה"חוקי" חש נבגד.
לאחר שעות טיסה ארוכות לכנס מקצועי בחו"ל, סביר היה להניח לַפׇּאנֶל המתחיל בשמונה בבוקר יגיעו מעט משתתפים. לא זה היה המצב בסדנת הבוקר לטיפול זוגי בגברים גאים, בהנחייתם של דיוויד גרינן מהמרכז מינושין לטיפול משפחתי וגיל טונל, בעל קליניקה פרטית לטיפול זוגי בניו-יורק. העיניים הטרוטות של המשתתפים הפכו עד מהרה עירניות מאוד ושאלות הגיעו מכל עבר.
שני המטפלים הזוגיים לא הסתירו את נטייתם המינית. הם אף השתמשו בה בטיפולים הזוגיים שערכו. בשיטה עצמה אין כל חידוש. כל מטפל זוגי עבר את אותה הכשרה, כשעיקר ההתמקדות בתקשורת בין בני-הזוג ולא בתכנים המועלים בפגישה. שימוש רב נעשה בפירוש שפת הגוף, חלק מהפגישות הוקלטו בווידיאו כדי להציג בפני בני-הזוג עצמם פגישות קודמות במטרה שילמדו משהו מהתקשורת הלא-מילולית ביניהם (צורת הישיבה, קרבה לעומת התרחקות, מרחב מחיה ועוד).
על אף הדבקות בעקרונות הטיפול בזוגות הטרוסקסואלים, קשה שלא לשים-לב לכמה הבדלים בולטים בין זוגות הטרוסקסואלים לזוגות הומואים. הבדלים אלה טושטשו הן ע"י מנחי הסדנא והן ע"י המשתתפים, מטפלים זוגיים בעצמם. במספר מחקרים על זוגיות בין גברים, הקריטריון לבחירת הזוגות למחקר היה ניהול משק-בית משותף במשך כך וכך שנים. בסדנא הזו כל זוגות הגברים שהוצגו גרו בדירות נפרדות. לא זו בלבד, אלא שמנחי הסדנא לא ראו בכך סימפטום לבעיה באינטימיות אלא סגנון חיים לגיטימי העוזר לשמור על מרחב מחיה בין בני-הזוג.
האם מונוגמיה היא גזירה שציבור ההומואים יכול לעמוד בה?
יתר על כן, מונוגמיה אינה תנאי הכרחי לחיים משותפים. גם בהיעדרה לא ראו שני המטפלים כל סימפטום הרומז על פתולוגיה ביחסים. בניגוד למגורים המשותפים, שהוצבו כתנאי להשתתפות במחקרים השונים, ממצאי המחקרים השונים תואמים את ההשקפה הרווחת בקרב מטפלים בהומואים. במשך השנים חלה שחיקה במשיכה המינית. חלקם מצרפים שותף שלישי מזדמן לסקס. רבים אחרים מפסיקים לקיים יחסי-מין זה עם זה. הם חולקים את חייהם, נותרים חברים טובים, אך כל אחד מבני-הזוג בא על סיפוקו המיני שותפים מיניים מזדמנים מחוץ לקשר. מה שנחשב גבול אדום בקרב זוגות הטרוסקסואלים (לפחות במוצהר) הפך נורמה לגיטימית בקרב זוגות גברים.
כל אחד לחוד
כל מי שפנה אליי לטיפול זוגי יודע שכלל נקוט בידי לראות את בני-הזוג בנפרד. הדבר לא עולה בקנה אחד עם ההשקפה הרומנטית של בני-הזוג, שרוצים לבוא יחד כדי להציל את זוגיותם. מניסיוני, בן-הזוג התלותי יותר והמעוניין יותר בהמשך הקשר הוא זה המתקשר, אומר שיתאם פגישה עם שותפו לחיים ואין לדבר כל המשך. הסטטיסטיקה על טיפולים הנערכים בתחנות לייעוץ בחיי נישואין מלמדת על כך שטיפולים זוגיים רבים, שנערכו בהשתתפות שני בני-הזוג, הסתיימו בגישור בגירושין, תחום שהפך תת-התמחות בפני עצמו. אין זה בהכרח המצב בכל טיפול זוגי, אך במשך השנים גיליתי שהטיפול בשני בני-הזוג יחדיו הופכת אותי שותף לשקרים שהם מספרים זה לזה בכל הקשור ליחסים מחוץ לקשר. כך, מידע חיוני זה אינו נחשף בפניי.
בטיפול הזוגי הקונבנציונאלי מפגש עם כל אחד מבני-הזוג בנפרד הוא כמעט פשע. הדגש הוא על התקשורת ביניהם, כאן ועכשיו, בפני המטפל. שאלתי אותם האם ובאלו מצבים הם ישקלו לראות את בני-הזוג בנפרד? "NEVER!", הזדעק גרינן, "במקרים שקיים חשש לחוסר נאמנות אני עשוי לזמן את בן-הזוג לשיחה פרטנית ולשאול אותו אם יש משהו שהוא חושב שכדאי שאדע".
וְהַיׇעֵן המשיכה לטמון את ראשה בחול.
*מכל תיאורי המקרים הושמט כל פרט שעלול לזהות את המטופל כדי לשמור על חיסיון.
מאמרים נוספים באותו נושא:
- זה לא כל כך פשוט לשמור על קשר סגור
- האם גברים הומואים מסוגלים לחיות בזוגיות?
- זוגיות בארון – הייתכן?
- מדור יחסים וזוגיות