מדוע לגברים הומואים יש יְדִידוֹת כה רבות?

"כשהייתי מתבגרת", כותבת מרגרט צ'ו ב-I'm the one that I want, מופע יחיד שפורסם גם כספר מוקלט שראה אור בשנת 2001, "מצאתי את עצמי נמשכת לגברים עדינים ורגישים בקבוצת התיאטרון שלי […]. בית הספר היה מקום מסוכן. חיפושי אחר מקלט מתאים הובילו אותי לגברים הומואים, גם אם הם עצמם עדיין לא התוודעו אל זהותם המינית […] הייתי ילדה קולנית ושמנה והתחברתי באופן טבעי אל הילד החריג והמיוחד. שנינו חיינו בפחד. תודה לאל שנפגשנו. כשבגרתי, צפה בי בארי, ידידי ההומו, בוקעת מהפקעת שלי ולפתע נראיתי בעיני העולם כפרפר שהוא תמיד ראה בי".

"פׇאג הׇאג" (Fag hag)

בהיסטוריה של מאבק ההומואים על זכויותיהם נעשה שימוש דווקאי בביטויי גנאי כלפיהם לפיתוח עׇגׇה (סלנג). אחד הביטויים לכך הוא המונח "פׇאג הׇאג" (Fag hag) לתיאור החברות המיוחדת בין גברים הומואים לנשים הטרוסקסואליות בכינויי לעג המעליבים את שני הצדדים. בצורה הקיצונית הוא משמש כינוי לאישה שחוג חבריה מורכב רובו ככולו מגברים הומואים. האישה מתוארת כזקנה או "מכשפה" והגבר ההומו כיצור נשי שכל עניינו בחיים הוא מין מזדמן. במאמר זה אנסה לרתום מונחים פסיכולוגיים ומחקריים להבנת חברות ייחודית זו. פאג האגיות נתפסות לרוב כנשים מוחצנות המחפשות תחליף למערכות יחסים הטרוסקסואליות, או כאלה הנמשכות מינית לגברים הומואים. במאמר זה אנסה לרתום מונחים פסיכולוגיים ומחקריים להבנת חברות ייחודית זו.

בראיונות עם גברים הומוסקסואלים ועם נשים המגדירות עצמן "פאג האגיות", ניתן לראות את האלמנט של צורך ב"ביטחון".^[3] בין גברים הומוסקסואלים ופאג האגיות יכולה להתפתח מערכת יחסים עשירה אשר אינה כוללת מתח מיני, ובכך מפרידה אינטימיות ממיניות.

אׇנִימׇה ואׇנִימוּס

מה עומד בבסיס החברויות המיוחדות הללו בין גברים הומואים לידידותיהן ההטרוסקסואליות? ננסה להתייחס לשאלה זו מנקודת מבטו של הפסיכואנליטיקן קארל גוסטב יונג, תלמידו של זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה. לא ניכנס כמובן לכל החידושים שהכניס יונג בתיאוריה הפסיכואנליטית המקורית של פרויד, אלא רק בארכיטיפ (אב-טיפוס) האׇנִימׇה והאׇנִימוּס הנראה רלוונטי לחברות הא-מינית המיוחדת הנרקמת בין גברים הומואים לנשים הטרוסקסואליות. לפי תפיסתו של יונג, בצד התת-מודע האישי שאותו פיתח פרויד, נמצא גם תת-מודע קולקטיבי שהוא אוניברסלי ומאפיין את המין האנושי בכללותו.

האנימוס מייצג את הדימוי שיש לגברים בעיני נשים. מנגד, האנימה היא הדימוי שיש לנשים בעיני גברים. מעבר לכך, האנימוס מהווה את הצד הנשי באישיותו של הגבר ואילו האנימה מייצגת את ההיבטים הגבריים באישיותה של האישה. לפי יונג, בכל אדם מצויה מידה של גבריות ונשיות, אם כי במינון שונה. כשמדובר בקשר רומנטי בין אישה וגבר אמור הצד הגברי באישיותה של האישה והצד הנשי באישיותו של הגבר לאפשר אמפתיה ביניהם.

נשמע תיאורטי מדיי? הנה אפוא משפט שאמר לי מטופל* ביסקסואל שלי: "רבות מבנות הזוג והידידות שלי – נשים שהערצתי וחלמתי להיות הן".

תפקידי המגדר המסורתיים

ואולם, במציאות הדברים פועלים בצורה קצת שונה תפקידי מגדר המסורתיים מקשים על הידברות בין המינים. נשים מחונכות לבטא רגשות, ובכלל זה, חולשות. זהו אחד מבסיסי השפה המשותפת ביניהן. מצביעים כך שמספר המילים בדברי נשים גדול פי שלושה מזה של גברים. לעומתן, גברים מדברים הרבה פחות ועושים הרבה יותר. הם מחונכים לעצמאות וגבריות הכוללות המעטה בדיבור. דיבור זה מכוון להוביל לשורה תחתונה מעשית. לכן, נשמע לעיתים קרובות גברים מזרזים נשים להגיע לאותה שורה תחתונה.

במפגשים בין גברים הטרוסקסואלים לבין עצמם חייבת להיות איזו מטרה מעשית, גם כשהפעילות בלתי-פורמלית: צפייה במשחק כדורגל, יציאה לפאב לשתות בירה וכד'. זאת, בעוד לנשים חש לגיטימציה לשתף זו את זו ברגשותיהן. לא נדיר למצוא גברים מתלוננים על נטייתן של נשים "לחפור", כלומר, לחזור על אותם דברים שוב ושוב או להיכנס לפרטי פרטים. לעומתם, נשים נוטות להתלונן על שתיקותיו הממושכות של בני-זוגן או על חוסר שיתוף רגשי.

אם כך, מה מיוחד בקשר בין גבר הומו לאישה הטרוסקסואלית?

כדי לענות על שאלה זו נראה שנצטרך להסתמך על מחקרים התומכים בסטראוטיפים בדבר נון-קונפורמיות מגדרית בקרב להט"ב. מניתוחי-על של מחקרים רבי-משתתפים מתרבויות ומדינות שונות עולה שגברים הומואים מרבים לעסוק במקצועות ותחביבים שרוב העוסקות בהן הן נשים (למשל, גננות ילדים או הוראה בכיתות הנמוכות). מנגד, נשים לסביות עוסקות יותר מנשים הטרוסקסואליות במקצועות ובתחביבים בהם הרוב הם גברים הטרוסקסואלים. לא זו בלבד אלא שתכונות אישיוּת המאפיינות נשים שכיחות בקרב גברים הומואים וכאלה המאפיינות גברים בקרב נשים לסביות.

במונחים של יונג, ניתן אפוא לומר שהאנימוס, הצד הנשי המודחק בתת-מודע הקולקטיבי של גברים הטרוסקסואלים, בא לידי ביטוי מודע וגלוי. ביטוי נשיות אלה (המעוררים גילויי הומופוביה בקרב גברים הטרוסקסואלים כלפי גברים הומואים) הם אלה המהווים בסיס לשפה משותפת בין גברים הומואים לנשים הטרוסקסואליות. נמחיש זאת בעזרת דוגמה סטראוטיפית:

כמה עניין יש לנשים הטרוסקסואליות בשיחה על כדורגל עם בעליהן?
ומנגד, כמה עניין יש לגבר הטרוסקסואל להיסחב עם אשתו לבחור שמלה?
לעומת זאת, החוש האסתטי המפותח של גברים הומואים העוסקים, כתחביב או כמקצוע, בעיצוב שיער, קוסמטיקה, איפור, עיצוב פנים של הבית וכיוצא באלה נושאים המעניינים את רוב הנשים – כל אלה מהווים בסיס לשפה משותפת בין גברים הומואים (לא כולם, כמובן!) לנשים הטרוסקסואליות (שוב, לא כולן כמובן!).

עוד מדברי אותו המטופל שצוטט לעיל: "ההרגשה הייתה תמיד שליד נשים, בנות, אני יכול להיות כמו בת, אותנטי, כמו שאני -וליד בנים לא. ליד בנים אני צריך לעטות מסיכה ולהצניע/להסתיר את האני האמיתי שלי".

הפסיכולוגיה של ההבדלים בין המינים

מממצאי מחקרים על הבדלים פסיכולוגיים בין המינים כי הבסיס של גברים הטרוסקסואלים לבחירת בת זוג הוא המראה החיצוני שלה. נשים, לעומתם, שמים דגש חזק הרבה יותר על אישיותו של הגבר והביטחון שהקשר הזוגי יכול לספק לה. בספרה בקול שונה עומדת הפסיכולוגית הפמיניסטית קרול גיליגן על ההבדלים הפסיכולוגיים בין נשים לגברים. הקול הגברי מדבר על ההיפרדות כמגדירה ומחזקת את העצמי. מנגד, מדבר הקול הנשי על תהליך ההתקשרות הבינאישית.

אלא שהביטחון שמבקשת האישה בקשר הזוגי זה אינו מתבטא דווקא ע"י תמיכה רגשית מילולית, או לפחות סבלנות וסובלנות, כלפי רגשותיה של האישה ודיבורה הרב עליהם. לעומת זאת, נשים הטרוסקסואליות רבות זוכות לאוזן קשבת אצל גבר הומו. הוא מצידו זוכה לאוזן קשבת על יציאתו מהארון, על יחסי מין מזדמנים, על בן הזוג החדש שלו או על פרידתו מבן הזוג הקודם. העניין שלו באסתטיקה למשל יכול להפוך אותו בן לוויה מעניין ומעוניין במסע קניות של בגדים של אישה ולהפך. ואכן, בראיונות שערך ג'והן ויליאמס עם גברים הומואים ועם חברותיהן ההטרוסקסואליות לספרו Straight Women, Gay Men: A Special Relationship בלט הצורך בביטחון עליו דיברה קרול גיליגן.

*מתיאורי המקרים בפוסט זה, ובפוסטים אחרים באתר, הושמט כל פרט מזהה העלול לפגוע בזכות המטופל לחיסון.