פסיכותרפיה הומניסטית בהומואים וביסקסואלים בארון
"פחדתי שיראו אותי"
"ניסיתי להתגבר על הקושי העצום להיכנס לפגישה של התא הגאה באוניברסיטה", אמר לי אחד ממטופליי, הומו בארון, לאחר שעודדתי אותו לנקוט בצעד זה כדי להכיר הומואים כבני-אדם. במקרה זה, מסגרת ההתייחסות הייתה סטודנטים הומואים ולא הומואים המציגים את עצמם בצורה מינית מאוד באפליקציות ההיכרות השונות. "מה היה הקושי?", שאלתי, "פחדתי שמישהו יראה אותי נכנס ויידע שאני הומו", ענה. היציאה מהארון, כתנאי הכרחי אפילו רק לצורך קיום יחסי מין (שלא לדבר על זוגיות) עם גבר אחר חוזרת ומופיעה בניסיוני הקליני.
גאווה ונטייה מינית
רוב הספרות המקצועית העוסקת בטיפול פסיכולוגי בקהילת הלהט"ב רואה ביציאה מהארון שלב הכרחי בגיבוש הזהות המינית ובהשלמה עם הנטייה המינית. כך למשל בשלב החמישי מתוך ששת השלבים במודל גיבוש הזהות המינית ההומוסקסואלית של ויויאן קאס, "גאווה בזהות" מאופיין האדם על ידי התקרבות גדלה והולכת לקהילת הלהט"ב ומוצא פחות עניין בחברה ההטרוסקסואלית. כשאני מדבר עם הומו בארון על מה שמונע ממנו יחסי מין עם גבר, התשובה קשורה לרוב לכך שלא יצא מהארון. נראה לו כמעט ברור מאליו שתחילה עליו לצאת מהארון בפני החברה ההטרוסקסואלית. רבים ממטופלים אלה מבטאים חשש שמא אנשים שהם מכירים יראו אותם בסביבה חד-מינית ויגלו שהם הומואים. בניתוח מעמיק יותר מתברר הצורך של אותו הומו בארון בקבלת אישור מהסביבה. השאלה "מה יגידו?" ממלאת למעשה תפקיד מרכזי מאוד במעשיהם של אנשים רבים הסובלים מהצורך שלהם לְרׇצוֹת את הסביבה ובכך לעכב את עצמם.
יציאה מהארון: הפסיכולוגיה והפוליטיקה
בחוגים הטיפוליים שוררת מחלוקת אתית עד כמה לתמוך (ואולי אף לעודד) מטופל להישאר בארון. המאבק של מטפלים הומוסקסואלים להסרת ההומוסקסואליות ממדריך אבחון ההפרעות הנפשיות לא היה רק מאבק מקצועי אלא טמן בחובו ממד פוליטי לגיטימי של קבוצת לחץ. תוך כדי מאבק זה, דומה שטובת הכלל (קהילת הלהט"ב) גברה על טובת המטופל, שעשוי להיות אדם פרטי, מופנם ואינדיבידואליסט שאינו מרגיש שכדי לקיים יחסי מין, ואף זוגיות, עם גבר אחר, עליו "להתגייס לשורות" של מחנה פוליטי כזה או אחר. האם אכן חייבים לרוץ לספר לחבר'ה לא רק אחרי יחסי מין אלא לצאת מהארון בפניהם לפני "הפעם הראשונה"? מסתבר שמטפלים רבים נקרעים בין הצורך לספק טיפול התומך בנטייה המינית של המטופל לכיבוד ערכים משמעותיים שלו. ערכים אלה יכולים להיות אמונה דתית או ערך הפרטיות.
בזכות האינדיבידואליות: טיפול הממוקד באדם
אחת הדרכים המוצעות למטפלים לבחור בין עידוד המטופל ליציאה מהארון ובין תמיכה בהישארותו בו היא פסיכותרפיה ממוקדת באדם, גישה טיפולית הומניסטית שפיתח קארל רוג'רס, לפיה האדם שואף להגשמה עצמית, המוגבלת ע"י הצורך לקבל הערכה חיובית מהסביבה ("מה יגידו?" זוכרים?). לכן על המטפל להחזיר את האדם לעצמו, ללמד אותו להכיר את רגשותיו, רצונותיו ושאיפותיו ולקבלם כלגיטימיים וחיוביים. ביישום הגישה לטיפול בהומואים מוצע לתמוך בנטייה המינית של המטופל בלי לאמץ "זהות גאה". עמדה זו שנויה במחלוקת, בעיקר בקרב מטפלים שהם עצמם הומואים.
במסמך על התגובות הטיפוליות ההולמות להתייחסות לנטייה מינית, שחובר על ידי ועדה מיוחדת של האיגוד הפסיכולוגי האמריקני מוצגת עמדה לפיה קבלת המשיכה לבני אותו מין והנטייה המינית אינה מחייבת פיתוח זהות להט"בית.