הבלבול במושגים
כשמדברים על הומוסקסואליות במילים עבריות, קיימת לעיתים קרובות נטייה להתבלבל בין שני מושגים: נטייה מינית (sexual orientation) וזהות מגדרית או, במינוח הקודם, "זהות מגדרית" (gender identity). יש גם אנשים שחוששים להזכיר במפורש את המילה "הומוסקסואליות" ומשתמשים בצורה שגויה במונח "זהות מינית" בהתייחס לתופעה.
אז בואו ננסה לעשות קצת סדר במושגים, ואולי גם להבין ממה נובע הבלבול ביניהם.
נטייה מינית (הומוסקסואליות)
כשמדובר בהטרוסקסואלים ("סטרייטים"), נטייה מינית (sexual orientation) מציינת את משיכתו של האדם לבני המין האחר (גברים לנשים ולהפך) וכשמדובר בהומוסקסואלים ולסביות, הנטייה המינית מציינת את המשיכה לבני או בנות אותו מין (גברים לגברים ונשים לנשים). באופן מקורי, הכוונה הייתה למשיכה גופנית, אך לפי הקווים המנחים להתייחסות טיפולית הולמת לנטייה מינית שניסח האיגוד הפסיכולוגי האמריקני (APA), משיכה זו כוללת גם מרכיב רגשי.
תורשה ו/או סביבה?
נושא שזכה וזוכה להתייחסות נכבדה היא האם המשיכה לבני אותו מין (הנטייה המינית) היא מולדת או נרכשת. עדיין לא נאמרה המילה האחרונה במחלוקת זו וכמו במקרים רבים אחרים, הגרסה המקובלת על רוב אנשי המקצוע בתחומי בריאות הנפש היא שמדובר באינטראקציה (פעילות גומלין) בין נטייה ביולוגית מוקדמת (pre-disposition) לתנאים סביבתיים, אם כי יש לציין שנעשים מאמצים רבים לגלות את המקורות הגנטיים כדי להציגם כסיבות בלעדיות. חלק גדול מהחוקרים בתחום הם הומוסקסואלים בעצמם, שיש להם עניין מיוחד להוכיח שהתופעה "ביולוגית" ולכן אינה ניתנת לשינוי, אם כי לדעתי לפחות, גם אם המקור הוא סביבתי, הרי הוא מוקדם כל כך שאינו ניתן לשינוי וכל ניסיון לשנות את הנטייה המינית לא רק נידון לכישלון, אלא טומן בחובו נזק נפשי רב. ואכן, בין אם הסיבה ביולוגית ובין אם היא פסיכולוגית, כל האיגודים המקצועיים, לרבות הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, חיברו נייר עמדה המתנגד נחרצות לניסיון לשנות את הנטייה המינית.
לעומת זאת, זהות מינית (sexual identity) כוללת את התכונות הביולוגיות השונות המגדירות את מינו הביולוגי של האדם (כגון איברי המין והרכב הכרומוזומים).
זהות מגדרית: התייחסות האדם אל מינו הביולוגי
מושג נוסף, מרכזי לענייננו, הוא ה"זהות המגדרית" (gender identity) המתייחסת לתחושתו של האדם באשר למינו הביולוגי. בדרך-כלל מתפתחת הזהות המגדרית בגיל שנתיים-שלוש והיא תואמת לזהות המינית. כלומר, רוב הבנים בגיל הזה יקבלו את זהותם המינית כבנים ורוב הבנות את זהותן המינית כבנות. לפעמים קיימת תחושה אצל ילדים מסוימים, החל משלב מוקדם מאוד בהתפתחות, שהם בני המין האחר ("גבר בגוף של אישה" או "אישה בגוף של גבר") ואם התופעה עקבית ויציבה, רבים מהם ישקלו ניתוח לשינוי מין.
התייחסות האדם לנטייתו המינית (sexual orientation identity)
מושג נוסף, המשלב בתוכו את "הנטייה המינית" (sexual orientation) הוא "זהות הנטייה המינית" (sexual orientation identity), מגדיר את התייחסותו של ההומוסקסואל לנטייתו המינית. התייחסות זו יכולה להיות חיובית או שלילית. הואיל ואנו חיים בחברה הטרוסקסואלית, שחלקים רבים בה מרגישים ומגלים הומופוביה (פחד מפני הומוסקסואליות המתבטא בדעות קדומות שליליות כלפיהם), לחלק גדול מההומוסקסואלים קשה מאוד לפתח זהות חיובית כלפי נטייתם המינית השונה, במיוחד בתחילת דרכם, כאשר אינם מכירים הומוסקסואלים אחרים.
הומופוביה כגורם בבלבול בין המושגים
בין הנטייה המינית, ההומופוביה, הזהות המגדרית וזהות הנטייה המינית קיימים יחסי גומלין, אשר תורמים לבלבול בין המושגים. הדוגמא המובהקת לכך היא הדעות הקדומות השליליות שקיימות במגזרים רחבים בחברה נגד הומוסקסואלים, המתבטאות בלעג על נשיות של גברים הומוסקסואלים, וקצת פחות מכך על גבריות של לסביות. זו, למעשה, הצומת שסביבה סובבים כל המושגים שתיארנו. הואיל והומוסקסואלים גדלים בחברה ההטרוסקסואלית, שעדיין יש בה ביטויים הומופוביים רבים מסוג זה, הם מפנימים חלק גדול מהעמדות השליליות כלפיהם והדבר מקשה עליהם מאוד להזדהות עם נטייתם המינית ההומוסקסואלית. הדבר קשה במיוחד בגיל ההתבגרות, כאשר רמת ההומופוביה של המתבגרים בשיאה, כדי להגן על הזהות המגדרית שלהם (של הבנים כ"גבריים" ושל הבנות כ"נשיות") ולכן יש חשיבות עליונה לפעילותו של ארגון הנוער הגאה, המהווה קבוצת השתייכות חלופית. כאשר האדם מגיע מרקע שמרני, ובעיקר דתי במיוחד, שבו רמת ההומופוביה גבוהה במיוחד, גם המאבק שלו בהומופוביה המופנמת או העצמית שלו, יהיה קשה ומסובך הרבה יותר (במקרה של אדם דתי, אקט החדירה של גבר לגבר מוגדר כחטא שדינו סקילה!).
יש שיבחרו להשתמש ביציאה מהארון בפני המשפחה הקרובה כאמצעי לקבלת ברכת הדרך או אישור של ההורים לנטייתם המינית השונה, יש שיסתירו אותה מהוריהם, יש כאלה שיהפכו את המלחמה בהומופוביה לדרך חיים ורבים אחרים יקבלו את נטייתם המינית.
לסיכום, נטייה מינית מציינת את משיכת האדם לבני מינו, זהות מינית מציינת את מינו הביולוגי של האדם, זהות מגדרית מציינת את קבלת או דחיית האדם עם מינו הביולוגי. הערעור על הזהות המגדרית של הומוסקסואלים (כלומר, תפיסת ההומוסקסואלים כנשיים, בין ע"י החברה כולה ובין ע"י ההומוסקסואלים עצמם) תורמת לבלבול בין המושגים ומקורה בהומופוביה, שלפחות בתחילת הדרך חלק גדול מההומוסקסואלים מפנימים.
קיימת הסכמה על כך שהטיפול הפסיכולוגי בהומוסקסואלים צריך לסייע להם לקבל את נטייתם המינית, תוך כדי התגייסות למלחמה בסטריאוטיפים השליליים של החברה הסטרייטית, שבה גדלו ואת ההומופוביה שלה הפנימו. לעיתים קרובות טיפול כזה יערב התייחסות ליציאה מהארון, בין אם בליווי המטופל ותמיכה בניסיונו לעשות כן, ובין אם בהבנת קשייו וכיבוד רצונו להישאר בארון. כשם שיש דרכים רבות למימוש עצמי כהטרוסקסואל, יש גם דרכים רבות למימוש עצמי כהומוסקסואל (וכאדם בכלל) ולעיתים קרובות הטיפול יעזור למטופל למצוא את סגנון החיים המתאים לאישיותו בכללותה.