הומופוביה כלפי סטודנטים הומואים ובריאות הנפש של סטודנטים הומואים בארה"ב 2019
"סטיגמה היא תהליך שקט המחלחל בלי הרף, מתפתח מתוך פחד – מוקרן על הזולת, שופט ומבודד אותו. הוא מתרחש בלי צליל" (מארק קינג).
החיים אינם אירוויזיון
צפייה בתכניות הטלוויזיה עלולה ליצור רושם חיובי מוגזם, לפיו הומוסקסואליות היא ה'טְרֶנְד' או ה'בּוֹן טוֹן' החדש. כמעט אין תכנית בידור או ריאליטי שאין בה "הומו תורן", בין כמנחה ובין כמשתתף. מספר הורים שפנו אליי לייעוץ בניסיון לערער על הנטייה המינית של בניהם המתבגרים או הצעירים שיצאו מהארון אף הביעו חשש שמא בנם הוא בעצם הטרוסקסואל "נורמלי", שהושפע ה'טְרֶנְד' החדש הזה. ואולם, אל לנו לשכוח שהתכניות מופקות ע"י אנשי תקשורת מלב "הבועה התל-אביבית", חלקם גדול מהם הומואים מוצהרים בעצמם. לכך יש כמובן השפעה מבורכת על הנורמליזציה של ההומוסקסואליות בציבור, אך קיים פער עצום בין הרושם המתקבל דרך אמצעי התקשורת ובין הסטיגמה שעדיין קיימת במגזרים רחבים מאוד באוכלוסייה.
הפרעות נפשיות בקהילת הלהט"ב
בשנת 1973 הוחלט למחוק את ההומוסקסואליות ממדריך האבחון (ה-DSM) של האיגוד הפסיכולוגי האמריקני, אך שכיחותן של הפרעות נפשיות בקרב הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים עדיין גבוהה בהרבה מאשר בקרב הטרוסקסואלים. בעבר סווגה ההומוסקסואליות בקבוצות ההפרעות הנפשיות הקשות ביותר, כמו פסיכופתיה1 – אך המחקרים הרבים הנערכים בעשורים האחרונים מעידים על כך שהיחס השלילי כלפי מגזר זה בחברה עדיין מהווה את הגורם המרכזי המסביר את השכיחות המוגברת של הפרעות נפשיות שונות בקהילת הלהט"ב.
תיוג שלילי (סטיגמה) והפרעות נפשיות
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי Developmental Psychology עקבו ארבעה חוקרים מאוניברסיטאות ייל ונורת'ווסטרן במשך שמונה שנים אחרי תהליכי התיוג השלישי (סטיגמה) שהיו מנת חלקם של 128 סטודנטים הומואים וביסקסואלים. המשתתפים מילאו את שאלוני המחקר מדי שנה במשך כל שמונה שנות המחקר. מתוצאות המחקר עולה כי:
- כל צורות התיוג השלילי (סטיגמה) פחתו משמעותית במשך הזמן, אך תסמיני הדיכאון נותרו יציבים ותסמיני החרדה החברתית אף גברו;
- בקרב גברים מרקע סוציואקונומי גבוה יותר חלה ירידה מהירה יותר בהפנמת הסטיגמה מאשר עמיתיהם מרקע סוציואקונומי נמוך יותר;
- ציפייה לתיוג שלילי והפנמתו גרמו הופעה מיידית של תסמיני חרדה חברתית ודיכאון במהלך שמונה שנות המחקר;
- גברים שתיארו את עצמם כגבריים יותר נמצא קשר הדוק יותר נטו יותר לפתח דיכאון כתוצאה מתיוג שלילי מאשר אלה שתיארו את עצמם כנשיים יותר.
- גברים שתיארו את עצמם כנשיים יותר הסתירו פחות את נטייתם המינית יחסית לאלה שתיארו את עצמם כגבריים יותר.
נשיות וגבריות: מחסלות או מחשלות?
תוצאות המחקר עולות בקנה אחד עם מחקרים קודמים. אלה הצביעו על כך שגם כיום גילויי הומופוביה כלפיה קהילת הלהט"ב מהווה גורם מרכזי בהתפתחות הפרעות נפשיות בקרבם. הדבר נכון במיוחד לגבי גברים הומואים וביסקסואלים המתנהגים בצורה נשית במהלך ילדותם, ויותר מכך בגיל ההתבגרות. תוצאות המחקר שופכות אור חדש על נשיות בקרב גברים הומואים וביסקסואלים. נשיותם מושכת אש ומגבירה את פגיעותם להפרעות נפשיות, אך מאלצת אותם לצאת מהארון. ה"גבריים" שבחבורה, לעומת זאת, חשופים פחות לביטויי לעג ונידוי, אך הם מנצלים את חזותם הגברית לצורך הסתרת נטייתם המינית. בכך הם מגבירים את הנטייה להפנים את היחס השלילי כלפיהם. אירועי חיים טראומטיים, כמו ביטויי לעג ונידוי, עשויים לחשל את המחושלים מלכתחילה ולפגוע קשות במי שלוקה בנטייה מוקדמת לדיכאון וחרדה חברתית (למשל, אנשים מופנמים). כך, למשל, נמצא שפדויי שבי שפיתחו מתסמונת פוסט-טראומטית סבלו מתסמינים פסיכיאטריים שונים עוד לפני האירוע הטראומטי לעומת מי שסבל מתסמינים כאלה לפני האירוע הטראומטי הצליח לשרוד אותו.
המלצות
- בתחום ההסברה והחינוך יש להגמיש את הסטראוטיפים בדבר גבריות ונשיות ובכך לסייע בהפחתת ביטויי הומופוביה;
- ברוח הפסיכולוגיה החיובית, במקום לנסות להפוך ילדים ונערים נשיים לגבריים יותר (נטייה רווחת בעיקר בקרב אבות הומופובים) מומלץ לחזק את החוזקות האינדיבידואליות של הילד, גם אם הן "נשיות" (למשל, תמיכה בעיסוקים ובתחביבים הנחשבים "נשיים" במקום דחיפתם לעיסוקים ותחביבים בעלי תדמית גברית);
- בטיפול הפסיכולוגי מומלץ לעבד את התיוג השלילי מהילדות, להגמיש תפיסות נוקשות לגבי גבריות ונשיות ולעודד ביטוי עצמי אותנטי.
_________
1התנהגות אנטי-חברתית אימפולסיבית, אגואיסטית וחסרת מעצורים, המאפיינת לרוב עבריינים, כתוצאה מליקוי בהתפתחות המצפון.