ביסקסואליות: ברכה או קללה?



אישה, ילד וכלב

ערן (שם בדוי),* בן 35, הגיע אליי לטיפול כדי שאעזור לו להחליט אם הוא הומו או סטרייט באופן חד-משמעי. הוא מעיד על כך שבתחילת שנות ה-20 שלו נמשך לגברים ולנשים בערך באותה מידה, אך מימש בעיקר את משיכתו לנשים ובחלוף השנים חלה ירידה במשיכתו לנשים, עלייה במשיכתו לבחורים נעריים, שאותה הוא מממש כמעט באופן בלעדי, בין היתר משום שצריך לטרוח ולהשקיע פחות מאשר בקשר עם אישה. מצד אחד, תיאר הנאה רבה מיחסי מין מזדמנים ומרובים עם בחורים ומצד שני, כמיהה לבית בכפר עם אישה, ילד וכלב, כדבריו. האם ניתן ליישב בין שני הרצונות?


נוקשות ופנאטיות הן, אולי, אחד האויבים המסוכנים ביותר לבריאות נפשית. להומואים מוצהרים קל לזהותן כשמדובר בהומופוביה של הטרוסקסואלים כלפיהם. כשמדובר בביסקסואלים, טוענים הומואים רבים שמדובר בהומואים שאינם מקבלים את עצמם. הרעיון שגברים ונשים נמשכים לשני המינים אינו מתקבל על דעתם. רבות דובר על עזרה להומואים לקבל את נטייתם המינית. הרבה פחות מדובר על עזרה לביסקסואלים לקבל את משיכתם לשני המינים. גברים ביסקסואלים רבים הגיעו אליי כשהם מצהירים במפורש על משיכה הכפולה והביעו תסכול עמוק מחוסר היכולת להגדיר את עצמם כהומואים או כהטרוסקסואלים.

"אילו לפחות הייתי יכול להיות הומו"

"אילו לפחות הייתי יכול להיות הומו" הוא משפט ששמעתי רבות מגברים, שבאמת ובתמים מיחסים עם נשים וגברים כאחד. בדרך-כלל הם גילו את משיכתם לגברים בשלב מאוחר יותר ונתקלו מהקהילה הגאה במסר ש"אין דבר כמו ביסקסואליות". במקום ליהנות משני העולמות, הם סבלו מבי-פוביה, פחד מההומופוביה של חברת הרוב ההטרוסקסואלית כלפי הומואים וקושי בעיקר של גברים הומואים להאמין שהם אכן נמשכים גם לנשים. הנושא המרכזי בטיפול באנשים אלה הוא התמודדות עם מצבים עמומים ורב-משמעיים ופיתוח גמישות ופתיחות כדי להתגבר על הצורך במצבים ברורים.

צ'ארלס סילברשטיין, פסיכולוג קליני הומו מוצהר ומחבר "חדוות המין ההומוסקסואלי", מגלה בספרו פתיחות ורואה יתרון גדול ביכולת למלא תפקידים רגשיים ומיניים רבים. גברים הומואים רבים הנתקלים בגברים ביסקסואלים הממלאים את התפקיד הפאסיבי ביחסי המין שלהם עם גברים עוד הוכחה לכך שמדובר בהומואים פחדנים ומעמידי פנים.

חדוות המין ההומוסקסואלי - המדריך החדש - ד''ר צ'ארלס סילברשטיין ופליס פיקנו


סילברשטיין רואה אפשרויות מגוונות ומעשירות בביסקסואליות:

  • עם אישה עשוי הגבר הביסקסואל להיות אבהי ואסרטיבי ועם גבר להיות ילדותי וסביל;
  • עם אישה הוא עשוי להיות שותף אמיתי במערכת יחסים מורכבת ועם גבר הוא עשוי להיות חייתי;
  • עם גבר צעיר הוא עשוי להיות עדין ותומך ועם אישה מבוגרת ממנו קשוח ותחרותי;
  • ייתכן שמשיכתו לגברים  תהייה שמורה ליחסים ארוכי טווח ועם נשים יצבור חוויות מקריות או להפך;
  • גברים ביסקסואלים רבים ניחנו בתכונות הנחשבות נשיות וגבריות ויגיבו באופן דומה כלפי גברים ונשים.

פרופ' סארי דוורקין מהאוניברסיטה של מדינת קליפורניה, מחבר הפרק על טיפול אינדיבידואלי במדריך האחרון של האיגוד הפסיכולוגי האמריקני לטיפול בלסביות, הומואים וביסקסואלים, משתמש במונח בי-פוביה לתיאור הקשיים העומדים בפני ביסקסואלים. גם הומואים וגם הטרוסקסואלים רואים בהם תופעה מבלבלת. עצם קיומם מהווה איום על דעות קדומות רווחות. הטרוסקסואלים רבים מאמינים שהומו יכיר את חדוות החיים אם יקיים יחסים אך ורק עם נשים ואילו הומואים רבים מחשיבים את חייהם כנעלים על פני האפרוריות ההטרוסקסואלית ומייחסים לביסקסואלים צביעות והומופוביה.

תופעה נוספת המוכרת מהטיפול בביסקסואלים היא ה"סדרתיות". בגלל הלחצים המופעלים עליהם ע"י החברה ההטרוסקסואלית מחד וקהילת הלהט"ב מאידך קשה להם למזג באותה תקופת חיים. לכן, לדעתם, הם זקוקים לתקופות הומואיות וסטרייטיות. עבודה טיפולית לא פשוטה דרושה כדי שהמטופל הביסקסואל יגיע לתובנה שגן-העדן הרב-גוני שהוא נמצא בו אינו הגיהינום שיצרו כל אחת מהחברות מהביסקסואליות.

הצורך שלנו בכללים ובהגדרות מצמצם מאוד את החוויה. התופעה מוכרת בפסיכולוגיה כדוגמטיזם, מונח שטבע מילטון רוקיץ' בסוף שנות החמישים של המאה ה-20 בספרו The open and the closed mind לתיאור האדם שסוגר את עצמו בפני כל מידע הסותר את דעותיו הקדומות. החידוש שהכניס רוקיץ' בתפיסה שתוכן הדעות הקדומות אינו חשוב. הן יכולות להיות שמרניות או ליבראליות. ההבדלים הבין-אישיים הם ביכולתם להעריך את המציאות במנותק ממה שידעו עד כה. בשנות ה-70 נכנס לשימוש מושג נוסף בפסיכולוגיה, "סובלנות לאי-עמימות" (Tolerance of Ambiguity). מושג זה את היכולת לשאת מצבים רב-משמעיים. יכולת זו נמצאה במחקרים רבים קשורה לבריאות נפשית והסתגלות.

מחקר ענק בדק אם נטייה מינית היא גנטית. התשובה, מתברר, היא כן ולא - סוף שבוע - הארץ
אלפרד קינסי, שמחקריו על ההתנהגות המינית של נשים וגברים בארה"ב, שימשו הן כעדות מחקרית תקפה לכך שהומוסקסואליות אינה מהווה הפרעה נפשית והן לכך שביסקסואליות היא תופעה בת-קיימא.

סולם קינסי

בשני ספרים, אחד על ההתנהגות המינית של הגבר שפורסם בשנת 1948 והאחר על ההתנהגות המינית של האישה שפורסם בשנת 1953 פיתחו הסקסולוג אלפרד קינסי ועמיתיו את סולם קינסי המשמש לדירוג נטייתו המינית של המחקר על סמך חווייתו בזמן נתון. הסולם נועד לדירוג עצמי של האדם והוא נע מ-0 ("הטרוסקסואל בלבד") ל-6 ("הומוסקסואל בלבד") וביניהם חמש דרגות של ביסקסואליות בעוצמות שונות (ראו תמונה). הסולם כולל גם את הציון X המוכר כיום בביטוי "א-מיני" (ללא משיכה מינית וחברתית לאף אחד מהמינים). מאז נמצא סולם קינסי. בתחילה זכה הסולם לביקורת מחקרית קשה בטענה שהחוקרים נתנו בדגימתם משקל-יתר לאוכלוסיות ספציפיות כמו אסירים. החוקרים ניפו מהניתוחים הסטטיסטיים את הקבוצות יוצאות הדופן והממצאים נותרו זהים. הסתבר שבתקופה זו או אחרת בחייהם קיימו כ-10% מהמשתתפים במחקרים יחסי מין עם בנות ובני אותו מין.

היה זה אחד מתוך שלושה מחקרים שעליהם התבסס האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני בהחלטתו משנת 1973 להסיר את ההומוסקסואליות ממדריך אבחון ההפרעות הנפשיות (DSM). בהקשר שלנו – הוא גם מהווה עדות מחקרית לתקפותה של הביסקסואליות כהתנהגות מינית בת-קיימא. לא זו בלבד, אלא שהסולם נמצא בשימוש במחקרים אין-ספור שנערכו מאז ועד ימינו בתרבויות ובמדינות שונות ברחבי העולם. ככל שאנו מתקדמים בזמן נמצא מספר הולך וגדל של משתתפים המדרגים את עצמם בחמש דרגות הביסקסואליות. עובדה זו מוסיפה תורמת תרומה נוספת לתקפותה של התנהגות מינית זו.

סולם קינסי בעברית

ההתייחסות אל תופעת הביסקסואליות היא מקרה פרטי הממחיש כיצד גם אנשים "ליבראליים" עלולים להיות נוקשים מוגבלים ומגבילים. הטיפול בביסקסואלים מחייב התמודדות עם הדעות הקדומות שנטעו בהם הומואים נוקשים, לא פחות ואולי יותר, מאשר עם אלה שנטעה בהם חברת הרוב ההטרוסקסואלית.

שליש מהצעירים בישראל לא מגדירים את עצמם כסטרייטים לחלוטין (מגזין, mako, 26/08/15)


נסיים בנימה אופטימית, בסיפור על מטופל שכן הצליח ליהנות משני העולמות. כשהגיע אליי הייתה לו חברה שאהב ועמד להינשא לה. בשל משיכתו לגברים חשש שהוא מוליך אותה שולל וסיפר לה על משיכתו לגברים. לאחר כמה חודשי טיפול, עבר לגור לבד לתקופת ניסיון. במהלכה הסתפק בקשרים מיניים עם גברים. עד מהרה גילה שמגעים אלה נותרו  מיניים בלבד וחווה דיכאון, ריקנות וחוסר משמעות לאחר יחסי המין עמם. הוא לא היה מסוגל למצוא עמם את השפה המשותפת שמצא עם חברתו. כעבור זמן-מה החליט להינשא לחברתו ועמה הביא לעולם ילדים. הבחור הפך גבר שנהנה מיחסי מין עם אשתו ועם גברים, בלי שאף אחת משתי המשיכות תפגענה זו בזו. גורם מרכזי ביכולת זו למזג בין שני העולמות היא פתיחותו וגמישותו ההתחלתיות שאפשרה לטיפול להצליח.


*מכל תיאורי המקרים המוצגים במאמרים שבאתר הושמט כל פרט מזהה העלול לפגוע בחיסיון המטופל.