ניסוי פסיכולוגי: הומופוביה היא תוצאה של הומוסקסואליות לטנטית
- מדוע דווקא גברים הטרוסקסואלים מאצ'ואים, שמרנים ובעלי רמת השכלה נמוכה מגלים תוקפנות עד כדי פשעי שנאה כלפי גברים הומואים?
- מדוע בפריפריה רמת ההומופוביה גבוהה יותר מאשר ב"בועה התל-אביבית"?
הומואים מודחקים?
לפי התיאוריה הפסיכואנליטית המקורית של זיגמונד פרויד, כולנו נולדנו עם פוטנציאל להיות דו-מיניים, כלומר, להימשך מינית לשני המינים. ואולם, טוען פרויד, בגלל הסנקציות החברתיות המוטלות על הומואים בחברה ההטרוסקסואלית, רובם מדחיקים את המשיכה לבני אותו מין. ההסבר הפסיכואנליטי לביטויי ההומופוביה קיצוניים של גברים הטרוסקסואלים כלפי גברים הומואים מקורו במשיכה לא מודעת של אותם גברים לגברים אחרים הבאה לידי ביטוי בעמדות והתנהגות נגד הומואים. לפי הסבר זה החרדה של גברים הטרוסקסואלים בקשר לאפשרות שמא הם הומואים או יהפכו להיות כאלה מהווה גורם מרכזי לרמת הומופוביה גבוהה. אותם דחפים הומוסקסואליים מודחקים מוכרים בספרות הפסיכואנליטית גם כהומוסקסואליות לטנטית (סמויה).
הומוסקסואליות לטנטית מוגדרת כעוררות מינית כלפי גברים אחרים שהפרט אינו מודע לה, מדחיק אותה ומתכחש לה. תיאורטיקנים פסיכואנליטיים משתמשים במושג הומוסקסואליות לטנטית כדי להסביר את החרדה המתעוררת בגבר ההטרוסקסואל ואת העמדות האי-רציונליות שלהם החשים אשמה על אותם גברים. עמדות והתנהגות אלה היא הומופוביה שגילוייה נעים מלעג לביטויי נשיות ועד לפשעי שנאה העלולים להסתיים ברצח הומואים.
ניסוי: האם הומופוביה קשור לעוררות מינית?
הפסיכולוגיה המדעית מתמקדת בתופעות הניתנות לצפייה ולמדידה. הואיל והתת-מודע הוא מושג פסיכואנליטי מופשט שקשה לתרגום אמפירי-מחקרי כזה, הסברים פסיכואנליטיים כאלה מהווים אתגר משמעותי לחוקרים. בניסוי פסיכולוגי מתוחכם הציבו לעצמם החוקרים לבדוק את הקשר בין הומופוביה למשיכה מודחקת של גברים הטרוסקסואלים לגברים אחרים. תוצאות המחקר ראו אור במאמר הנושא את הכותרת האם הומופוביה קשור לעוררת מינית הומוסקסואלית? שפורסם בשנת 1996 בכתב העת היוקרתי Journal of Abnormal Psychology ע"י הנרי אדמס, לסטר רייט ובנתני לוהר מאוניברסיטת ג'ורג'יה.
המחברים חקרו את התפקיד שממלאת עוררות הומוסקסואלית בקרב גברים שהגדירו את עצמם כהטרוסקסואלים בלבד בסולם קינסי והודו ברגשות השליליים שהם חשים כלפי גברים הומואים. משתתפי המחקר מילאו תחילה שאלון הומופוביה תקף ומהימן. על סמך ציוניהם בו הם חולקו לשתי קבוצות. האחת בת 35 גברים שציוני ההומופוביה שלהם היו גבוהים והאחת בת 29 גברים שציוני ההומופוביה שלהם היו נמוכים. במהלך הניסוי נחשפו שתי הקבוצות לסרטונים שבהם הוצגו יחסי מין בין גבר לאישה, בין גבר לגבר ובין אישה לאישה. תוך כדי כך נמדדו שינויים בהיקף הפין בעזרת מכשיר המיועד לכך.
עלייה בזקפה כתוצאה מגירוי הומוסקסואלי – רק בקרב ההומופובים
בשתי קבוצות המחקר נצפתה עלייה בהיקף הפין תוך כדי צפייה בסרטונים שבהם הוצגו יחסי מין בין גבר ואישה ובין אישה לאישה. ואולם, רק בקרב הגברים בעלי הציונים הגבוהים בהומופוביה נצפתה התחזקות של עצמת הזקפה תוך כדי צפייה בסרטון שבו הוצגו יחסים בין שני גברים. מכך הסיקו החוקרים כי הומופוביה קשורה לכאורה לעוררות הומוסקסואלית אשר הגברים ההטרוסקסואלים ההומופובים אינם מודעים לה או מכחישים אותה. אלה מתבטאים בסתירה בין ההגדרה העצמית של הגברים ההומופובים כהטרוסקסואלים לחלוטין לבין תגובותיהם הפיזיולוגיות למראה גברים המקיימים יחסי מין. זאת במיוחד לאור העובדה שהתחזקות הזקפה למראה יחסים אלה חלה אך ורק בקרב בעלי הציונים הגבוהים בשאלון ההומופוביה. בכך יש כאמור לתמוך לכאורה בהסבר הפסיכואנליטי על הקשר בין הומוסקסואליות לטנטית להומופוביה.
מנגנון הגנה נוסף המסביר את אי-ההתאמה בין ההגדרה העצמית של הגברים ההומופובים כהטרוסקסואלים לחלוטין להתחזקות הזקפה שלהם תוך כדי צפייה ביחסי מין בין שני גברים הוא תְּצוֹרֶת תגובה / היפוך תגובה (Reaction Formation). במנגנון הגנה זה מביע האדם יצרים ומשאלות המנוגדים לדחפיו הפנימיים והבלתי-מודעים אשר מאיימים עליו.