על קשרים בין הומואים מבוגרים לצעירים
משה,* באמצע שנות הארבעים לחייו, הגיע לטיפול בגלל דיכאון הקשור להפסקת מערכת יחסים ארוכת-טווח. הוא וחברו המשיכו להתגורר יחד על אף שיחסי המין ביניהם נפסקו לפני שנים רבות. חברו קיים קשר רומנטי עם גבר אחר מזה זמן מה. בסופו של דבר גם פרש מהמגורים המשותפים. משה לא פגש גברים אחרים במשך 15 שנים ונותר לבדו. הרבה לאחר שנות פריחתו ומבוגר מדי מכדי להיות מושך. זאת הן להרגשתו והן לפי תפיסתו את הסטנדרטים הנהוגים בקרב גברים הומואים. פרידתו מחברו היוותה עבורו מהלומה רגשית עזה.
בטיפול הוא הציג בייאוש את החשש שלעולם לא תהייה לו עוד זוגיות ואת שנות הבדידות הרבות הממתינות לו. הטיפול התמקד תחילה במצוקתו הקשה באשר לאופן בו הוא נתפס ע"י אחרים. עוד כילד וכמתבגר הציקו לו חבריו והוא נטה להימנע ממצבים חברתיים פן ינודה ויושפל. בעזרת תמיכה מתאימה הוא היה מסוגל להיחשף ולהתמודד, תחילה בסביבות הטרוסקסואליות ובהמשך במקומות מפגש של הומואים. נדמה היה שהוא חוזר לחיות מחדש את קשייו כמתבגר. באפליקציות ההיכרויות הרגיש חלק ממיעוט מנודה. העולם שייך לצעירים בכלל, כך אמר, ולצעירים בעולם הגברים ההומואים בפרט. "עכשיו נזכרת?" ו"עוד עומד לך?" היו רק שתיים מהתגובות בהן נתקל מבני תשחורת שביקש את קרבתם.
פלח אחר היה בני קבוצת הגיל של משה, המחפשים גם הם חבר, אלא שאלה חיפשו חבר צעיר מהם בהרבה, היו נשואים לנשים. המעטים שחיפשו לכאורה בן זוג בגילם היו שחוקים, רובם לא חוו קשר זוגי מעולם והשליכו את מרירותם על משה.
השורה הראשונה מתוך שירו של ג'והן לנון Nobody loves you when you're down and out שונתה בעולם הגברים ההומואים ל"Nobody loves you when you're old and gay". מחקרי הזִקְנׇה מצביעים על קווי דמיון רבים בין עולם ההטרוסקסואלים לעולם הלהט"ב, אך גם על האתגרים ייחודיים בתהליך ההזדקנות של הומואים, לסביות וביסקסואלים. אתגרים אלה, כך מסתבר, מתחילים כבר בגיל העמידה של גברים הומואים וביסקסואלים.
"גבר הומוסקסואל מבוגר ומצליח", כותב צ'ארלס סילברשטיין בספרו חדוות המין ההומוסקסואלי, "מכיר בכך שמה שיש לו להציע אינו בהכרח גלוי באופן מיידי. אולי הוא אינו חתיך כפי שהיה בצעירותו, אך עם הגיל הוא נהיה יותר בטוח בעצמו, יותר הגון, יותר מעניין ויותר מתעניין". לא זה המצב במקומות המפגש הווירטואליים או הלא-ווירטואליים. שם לא ברור את מי הוא מעניין וגם מתעניין הוא לא מי יודע מה. צעירים המגלים עניין במבוגרים הם באופן מובהק פאסיבים המחפשים גבר מבוגר אקטיבי בגלל איזו אסוציאציה בין בשלות פיזיולוגית וגבריות. כאשר גברים הומוסקסואלים בשנות הארבעים ומעלה מחפשים צעירים, יש פחות או יותר התאמה, אם כי לא באותם אחוזים בהם צעירים מחפשים צעירים. כאשר גברים בוגרים יותר מחפשים קשר עם בני גילם, דומה שהמצב בעייתי הרבה יותר.
מילת המפתח בעניין זה "סובלימציה", או עידון הדחפים לצורך רוחני יותר, רחוקה מלככב במקומות המפגש. ישנם, כמובן, גברים מבוגרים, שסילברשטיין רואה בהם מיעוט מבוטל ומניח שגם במיטב שנותיהם היו אומללים, שעדיין מתעקשים "לשוטט", אך עפ"י עדותו "גברים הומוסקסואלים מבוגרים ומיושבים פשוט אינם נראים ב'אזור המלחמה'". ראשית, הם נראים ושנית, אם אינם נראים שם, לא ברור לאן הם נעלמים. נראה שבעניין זה סילברשטיין, וגם כותבים אחרים, עושים אידיאליזציה של הגבר ההומוסקסואל המבוגר בחברת הגייז ונוטים לראותו כקורבן בעיקר של החברה הסטרייטית.
מה מטרות הטיפול בגבר כזה? מה סיכויי הצלחתו? ככלל, ככל שטיפול פסיכולוגי מתחיל מוקדם יותר בחיי האדם, כן גדולים יותר סיכויי הצלחתו. אדם בגיל העמידה, ואף למעלה מזה, הומוסקסואל או הטרוסקסואל, שלא היה מעולם בטיפול – ראשית, הסיכויים שיפנה לטיפול לראשונה בחייו, קלושים למדיי. הפנייה לטיפול מחייבת מעבר ממיקום שליטה חיצוני (ייחוס הסיבות לאירועים לגורמים חיצוניים, הנמצאים מעבר לשליטתו של האדם) למיקום שליטה פנימי (ניסיון לחפש את הסיבות לאירועים בתוך עצמי). שינוי כזה קשה מאוד להשגה אם הפנייה לטיפול נערכת לראשונה בגיל מבוגר. ייתכן, כמובן, שההשלכות של האירועים, כמו פרידה מחבר, הקושי למצוא בן-זוג, הבדידות – יגרמו לאדם דיכאון, שיגרום לו לשקול פנייה לטיפול, אך ספק אם יתמיד בו. אם, לעומת זאת, מדובר באדם שפנה לטיפול ונעזר בו בתקופות קודמות בחייו, הסיכויים שיפנה שוב גדולים יותר וכך גם סיכויי ההצלחה. מטרות הטיפול, במקרה כזה, תהיינה בחינה מציאותית יותר של מטרות החיים, ניסיון להגמישן ולהתאימן לנסיבות החיים החדשות ובעיקר אם להיתלות באילן גבוה כברנארד שאו, ניצול התבונה של היום, גם אם היופי של פעם אינו עוד מה שהיה.
*מתיאור מקרה זה, כמו בכל תיאורי המקרים באתר, הושמט כל פרט שיש בו כדי לפגוע בחסיון המטופל.