הגבר מהצד השני של קו הטלפון נשמע מאופק ומבוהל כאחד וכמעט התחנן שאקבלו לשיחה עוד באותו יום. הסיבה: הוא גילה, ואף מימש, את משיכתו לגברים, אם כי הוא עדיין ממשיך להימשך לנשים, לקיים עמן יחסי-מין ואף ליהנות מכך. בשיחה התגלה אדם נוקשה, המותנה לתפוס את העולם בכלל ואת מיניותו בפרט במושגים של "שחור" ו"לבן", "טוב" ו"רע" ובעיקר "נכון" ולא "לא נכון". כשהגבתי לכך, עלה על פניו חיוך של הקלה. לרגיעה מוחלטת כמעט הוא הגיע, כשאמרתי לו את מה שפרויד אמר כבר מזמן, דהינו, שכולנו יצורים דו-מיניים, ושמה שמהווה לגביו מקור למצוקה יכול להפוך בנקל מקור להנאה, אם רק ישנה את תפיסתו הנוקשה, המכתיבה לו לבחור בין גברים לנשים ובכך יוצרת את הפאניקה ההומוסקסואלית שלו. אם יראה את עצמו כיצור דו-מיני שנטיותיו ההומוסקסואליות וההטרוסקסואליות פרצו אל המודע, יוכל ליהנות משני העולמות. הגבר, שהגיע מבוהל לשיחה, יצא ממנה עם חיוך, אשר בישר את תחילתו של טיפול ממושך ולא פשוט, שמטרתו ליברליזציה של האני-העליון והגמשתו בכל תחומי-החיים. הלגיטימציה למשיכתו לגברים הפכה, עד מהרה, להיות חלק קטן ממטרה זו.
רבים רואים בפרויד את האשם המרכזי, האחראי לתפיסת ההומוסקסואליות כהפרעה נפשית. האמת היא שפרויד היה ליבראלי הרבה יותר ממשיכי דרכו. דווקא הניאו-פרוידיאניים, ובעיקר מפתחי תיאוריית יחסי האובייקט, ראו בהומוסקסואליות הפרעת אישיות, שמקורותיה בליקוי ביחסים בין התינוק לאמו בשנתיים הראשונות לחייו, תפיסה שתרמה להגדרת ההומוסקסואליות כהפרעה נפשית. לעומתם, פרויד עצמו ראה את מקור המשיכה ההומוסקסואלית בשלב הפאלי, המתרחש בגיל מאוחר יותר, וכתב: "הומוסקסואליות אינה בעיה הניתנת לפתרון ע"י הפסיכואנליזה. עלינו להסתפק בחשיפת המנגנונים הנפשיים הגורמים לבחירת האובייקט המיני…הפסיכואנליזה משתמשת במושגים 'גברי' ו'נשיי' כבסיס לעבודה".
ואכן, אפשר ורצוי להשתמש במודל הפסיכואנליטי להקלה על המטופל לקבל את נטייתו המינית השונה. טיפול כזה מחייב התייחסות לתהליך הסוציאליזציה שכולנו עוברים לתפיסה נוקשה ומאצ'ואיסטית של תפקידי-המין, של מה שנחשב "גברי" ו"נשיי". דר' אלן מיילון, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת קליפורניה, נמנה על אותם מטפלים, המגייסים (כמוני) את התיאוריה של פרויד לצורך התמודדות עם הומופוביה מופנמת. הוא מחלק את הטיפול, המאפשר פתרון קונפליקטים פנימיים ברוח הפסיכואנליזה והגשמה עצמית אינדיבידואלית כאחד, לארבעה שלבים: (א) בניית הברית הטיפולית (הכוללת גם חשיפה עצמית זהירה של המטפל); (ב) רכישת תובנה, שמטרתה סיוע למטופל להתייחס אל התת-מודע בצורה מודעת, באמצעות פרשנות; (ג) גיבוש הזהות ההומוסקסואלית, המפתחת יכולת להגיע לאינטימיות ו-(ד) השלב האקזיסטנציאלי, שמטרתו להקנות למטופל תחושה אינדיבידואלית (במקום קולקטיבית) של משמעות ומטרה .
פסיכותראפיה אנאליטית, שמטרתה קבלה עצמית של המטופל ההומוסקסואל, מיישמת שיטות טיפול מסורתיות מנקודת מבט לא-מסורתית. ביטויים של הומופוביה עצמית ניתן למצוא בקרב הומוסקסואלים רבים, שאינם מגיעים לטיפול – דווקא אלה שנדמה שהם מקבלים את עצמם, כשלאמיתו של דבר, הם משליכים את רתיעתם מנטייתם המינית על הומוסקסואלים אחרים. השימוש הנפוץ בלשון נקבה במגעים בין הומוסקסואלים לבין עצמם, המבטאת את חוסר האינטגרציה בין החלקים הגבריים והנשיים באישיותו של הדובר; מיליטנטיות הומוסקסואלית מחד וחוסר יכולת להגיע לקשר המשלב מין ורגש מאידך; חוסר סובלנות כלפי מי שלא יצא מהארון; ההתלהמות שאנו מוצאים בצ'אטים ובפורומים המיועדים לגייז באינטרנט; הצורך הכפייתי להוכיח שעוד סלבריטי ועוד סלבריטי הוא הומו – כל אלה הן תופעות, העשויות לשקף הומופוביה עצמית מודחקת – המושלכת על הזולת – של הומוסקסואלים מוצהרים, ולעתים אף לוחמניים, העסוקים בהתקפת החברה הסטרייטית על ההומופוביה שלה. במקרים לא מעטים תוצאתה המעציבה היא חוסר יכולת להגיע לקשר אינטימי מחייב, המלווה הצהרות קיצוניות על רצון עז לקשר כזה וחוסר אפשרות למצאו (הינעלות על מראה חיצוני מסוים וחוסר התפשרות בקשר לכך או מציאת פגמים מתמדת ב"מועמד הפוטנציאלי", שלא לומר חיפוש אחריהם, עשויות לשמש דוגמאות לתופעה).
באופן פאראדוקסלי, דווקא הליבראליזציה החלקית אך המשמעותית שחלה בדעת הקהל המוצהרת בשנים האחרונות בישראל עשויה להסביר, מתוך ראייה פסיכואנליטית, את התגברות ההומופוביה העצמית. קשה, בהקשר זה, שלא להיזכר באנלוגיה מתחום אחר: במחקרו על יחסים בין-עדתיים בישראל, מצא פרופ' יוחנן פרס, כי בתקופות רגיעה יחסית בסכסוך הישראלי-ערבי חלה הסלמה של המתח בין מזרחיים ואשכנזיים, ואילו בתקופות של הסלמת הסכסוך הישראלי-ערבי פוחת המתח הבין-עדתי. תפיסת האויב המשותף ממתנת את הלחצים הפנים-חברתיים. נקודה למחשבה: אולי החברה הסטרייטית אינה מהווה עוד אויב כה מסוכן כבעבר ובהיעדר האויב המשותף, נחשפים גילוייה התוקפניים של ההומופוביה העצמית המודחקת?!
* מתיאורי המקרים המובאים במדור זה הושמט ו/או שונה כל פרט העלול לגרום לזיהויו של המטופל. אף שמדובר בטיפולים אמיתיים, כל קשר בין הדמויות המתוארות למציאות מקרי בהחלט.