גורמי סיכון ייחודיים הומואים וביסקסואלים להידבקות בקורונה
לא חלפו יומיים-שלושה מהסרת הסגר ובקליניקה התרווח על הספה סטודנט לרפואה1, לא פחות ולא יותר, שהגביר את תדירות הדייטים שלו בצורה ניכרת יחסית לתקופה שלפני הסגר. בזמן הסגר נמנע ממין אנאלי כי לא היה ברשותו קונדום, אך עם ההכרזה על ההקלות בהנחיות, גברה תדירות המין המזדמן שלו ל-4-3 פעמים בשבוע. אנו החוקרים נזהרים מהכללת ממצאי מחקרים קליניים (הנערכים על מטופלים) על האוכלוסייה הכללית, אך שותפיו המיניים של הבחור בהחלט היוו "מדגם מייצג של אוכלוסיית הגברים ההומואים בשעות ה-30-20 לחייהם. גם הוא וגם שותפיו הקפידו על שימוש בקונדום, אך כמובן שלא על עטיית מסיכה ולא על מרחק של 2 מ'. אינני יודע אם היו אלה הפולניה או החוקר שבי, שהקשו: "איך זה נזהרת כל כך כשלא היה לך קונדום ועכשיו אתה מפר את כל ההנחיות בקשר לקורונה?". הבחור עם הפסיכומטרי הגבוה וההשכלה הרפואית לא נשאר חייב: "איידס היא מחלה הרבה יותר קשה מקורונה, אני לא בקבוצת סיכון, גם אם אדבק אחלה בצורה הקלה של המחלה ואחלים מהר […]". לקחתי נשימה עמוקה, לפני שאהפוך ממטפל למחנך, נצרתי את לשוני ולא הכברתי מילים על על הוריו, סבו וסבתו שביקר והשארתי זאת למערך ההסברה של משרד הבריאות.
"לא קל כל כך להידבק באיידס", כתוב באתר הוועד למלחמה באיידס. בניגוד לקורונה, אי-אפשר להידבק באיידס באמצעות לחיצת יד, חיבוק, נשיקה צרפתית מתמשכת, התעטשות או שיעול של אדם אחר. הרבה דיו נשפך על חיפוש ריגושים ונטילת סיכונים מיניים כגורם המקשה על מונוגמיה בקשר זוגי בין גברים, והרבה-הרבה יותר מחקרי בריאות נערכו על כך בהקשר של מניעת הדבקה באיידס.2
במחקר שערכתי בשנת 2017 על אופטימיות לא זהירה מהטיפול התרופתי בנגיף האיידס נמצא שהסתמכות על הטיפול התרופתי באיידס והתעלמות מתופעות הלוואי הלא-פשוטות של טיפול זה היו שכיחות יותר ככל שגיל המשתתף ורמת קבלתו את נטייתו המינית השונה (דבר מבורך כשלעצמו).היו גבוהים יותר, אך ככל שרמות ההשכלה והמוכוונות (תכונת אישיוּת המגלמת בתוכה זהירות, כושר התמדה, דבקות במטרה, מחויבות, יעילות וארגון) היו גבוהות יותר, רמת האופטימיות מהטיפול התרופתי ורמת הסיכון המיני היו נמוכות יותר. כן נמצא שרמת האופטימיות מהטיפול התרופתי של הנשאים/חולים הייתה גבוה מזו של מי שלא אובחנו כנשאים/חולים. כלומר, היבטים שונים של דחיית סיפוקים הפחיתו את הנטייה להתנהגות מינית מסוכנת.
מתוצאות סקר מקוון שנערך בישראל בתקופת הסגר של מרץ-אפריל 2020 על שינויים בהתנהגות המינית של גברים הומואים בצל הקורונה עולה כי כ-40% מהמשתתפים המשיכו לפגוש שותפים ליחסי מין מזדמנים. גיל צעיר, היעדר קשר זוגי ומצוקה נפשית מילאו תפקיד מרכזי בהפרת המרחק החברתי ע"י יחסי מין מזדמנים, אם כי ניכר צמצום הפעילות המינית (בעיקר הימנעות מנשיקות). הסיכון להידבק בקורונה נתפס כגבוה יותר משמעותית מהסיכון להידבק באיידס. גם הזמן שהוקדש לשימוש ביישומוני הכרויות ולצפייה בסרטים פורנוגרפיים ולמין וירטואלי בטלפון ובמצלמות היה גבוה באופן משמעותי יותר יחסית לתקופה שלפני הסגר. יש לשער שזהירות יחסית זו פחתה מאז הסרת הסגר ושמספר המפגשים והשותפים המיניים עלה מאז.
ריגושים מסוכנים
אחת מתכונות האישיוּת הרלוונטיות ביותר להבנת הסיכון המוגבר של גברים הומואים להידבק בקורונה היא חיפוש ריגושים. מושג זה נטבע ע"י הפסיכולוג מרווין צוקרמן שפיתח שאלון למדידתה. תכונה זו מתבטאת בחיפוש חוויות ורגשות מגוונים, חדשים, מורכבים ועוצמתיים, על הסיכון הכרוך בכך. בניתוח-על (meta-analysis) של תוצאות מחקרים שנערכו במשך 35 שנים תוך שימוש בשאלון של צוקרמן מצביעות על כך שהמרדף אחר ריגושים וסיכונים מאפיין גברים הרבה יותר מנשים. מסקירה אפידמיולוגית וקלינית על הידבקות באיידס במשך השנים 2015-1981 בקרב גברים הומואים ישראלים עולה שנטילת סיכון מיני גבוהה יותר בקרב גברים אלה יחסית לעמיתיהם ההטרוסקסואלים. מחפשי ריגושים זקוקים לגירויים רבים כדי להגיע לעוררות. מתוצאות המחקרים השונים שבהם נעשה שימוש בשאלון שפיתח צוקרמן עולה שניתן שחיפוש הריגושים כולל ארבעה מרכיבים:
(א) חיפוש רֶטֶט (Thrill, מילה המשמשת באנגלית גם להגדרת סרטי אימה) והרפתקאות הכוללות תשוקה לפעילויות מחוץ לבית הכרוכות בריגושים וסיכונים – מרכיב זה בא לידי ביטוי בתופעת ה"שוטטות" (cruising), חיפוש אחר יחסי מין, לרוב אנונימיים, מזדמנים וחד-פעמיים, בעיקר בקרב גברים הומואים תוך כדי הליכה, נסיעה ושימוש באמצעים וירטואליים.
(ב) חיפוש חוויות חושיות ונפשיות חדשות באמצעים חדשים – העומד גם הוא בתכלית הניגוד ל מרחק חברתי, בידוד וסגר
(ג) שחרור מעכבות וצורך לאבד שליטה
(ד) רגישות לשיעמום המתבטאת בחוסר סובלנות לפעילויות ומפגשים חוזרים עם אותם אנשים.
הימנעות כהסתגלות בריאה למציאות חולה
הימנעות והתבודדות מבטאות לרוב הפרעה נפשית כזו או אחרת (למשל, חרדה חברתית או הפרעת אישיות נמנעת). הזרם האנטי-פסיכיאטרי רואה בפסיכוזה (מחלת נפש קשה המערבת ניתוק מהמציאות) צורת הסתגלות טבעית למציאות פתולוגית. דומה שתפיסה זו נכונה במיוחד בעידן הקורונה. בימים כתיקונם עלול מין וירטואלי בטלפון או במצלמות להעיד על צורך לפצל בין מין ורגש, אך בעידן הקורונה הוא עולה בקנה אחד עם הצורך במרחק חברתי שנכפה עלינו. לעומת זאת, הנטייה להשתעמם מהר והצורך בריגושים מסוכנים מגבירים את המרדף אחר מפגשים מיניים פנים אל פנים (גם אם אינם כוללים נשיקות) וברור שאלה אינם יכולים להתקיים במרחק 2 מ'.
מסקירת גורמי הסיכון להתאבדות בקרב בני נוער להט"ב עולה שגברים הומואים סובלים עדיין מגילויי הומופוביה מצד חברת הרוב ההטרוסקסואלית, דבר המגביר את שיעור ההפרעות הנפשיות. שיעורי הרווקות הגבוהים בקרב גברים הומואים והגבלת המפגשים עם בני משפחותיהם וחבריהם מוסיפים לתחושת הבדידות המנותבת לעתים קרובות למפגשים מיניים פנים אל פנים המגבירים את הסיכון להידבק בקורונה ולהעבירה גם מבלי שהאדם יפתח תסמינים בעצמו.
תוצאות המחקרים המבוקרים והקפדניים בימינו בניסיון להסביר את השיעור המוגבר של הפרעות נפשיות בקהילת הלהט"ב מעידים על כך שהסובלים מהפרעות אלו היו רובם ככולם נפגעי הומופוביה של חברת הרוב ההטרוסקסואלית, אשר הפנימו את ביטויי הלעג והתוקפנות כלפיהם והומופוביה מופנמת זו – ולא הנטייה המינית השונה כשלעצמה – היא זו שגרמה לשיעור התחלואה הנפשית המוגברת.
בטיפול
יחסי מין, פרט ליצר החייתי שהם כוללים, הם ביטוי לצורך בקרבה ומגע אנושיים, המעידים על בריאות נפשית בימים כתיקונם, ואולם שבימים אלה שלפני הימים הנוראים, הימים אכן נוראים. השיעור הגבוה של רווקים בקהילת הלהט"ב גורם לתחושת בדידות שלעתים קרובות המפלט ממנה הוא מין מזדמן. המרחק החברתי הנדרש כאמצעי מניעה של הידבקות בקורונה עומד בניגוד לאופיים החברתי של רוב בני-האדם. מנגנוני הגנה, בשפה הפסיכואנליטית, נועדו להגן עלינו מפני חרדה. רוב המנגנונים הללו כוללים עיוות בתפיסת המציאות הקשה ושימוש מוגזם בהם אינו רצוי, ואולם מנגנון ההגנה היחיד שאין בו עיוות כזה הוא עידון (סובלימציה). במנגנון זה מנותבים הדחפים לפעילות נורמטיבית (למשל, ניתוב דחף התוקפנות לעיסוק בספורט תחרותי ותיעול היצר המיני לעיסוק בפיסול או ציור בעלי אופי ארוטי). פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ראה בעידון מנגנון המעיד על רמה גבוהה של התפתחות נפשית.
בראייה אופטימית יותר, ניתן למנף בטיפול את ההתייחסות לבדידות, המתורגמת לחשק מיני ומביאה למפגשים מיניים מסוכנים בתקופה זו, כדי לטפל בגורמים המונעים מהאדם יצירת קשר זוגי מונוגמי, אשר גברים רבים מחפשים באתרי ההיכרות השונים.
לחילופין, אף שהפסיכולוגיה של האינטרנט רואה את ההתמכרות אליו גורם סיכון לניכור ובידוד חברתיים, הרי שבעידן הקורונה שימוש בטלפון או במצלמות למין וירטואלי היא התנהגות בטוחה לאין ערוך ממפגשים מינים שבהם לא ניתן לנקוט באמצעי המניעה המומלצים ע"י הממסד הרפואי.
לקריאת הכתבה ב-GayTimes לחצו כאן
______
1פרטי המטופל שונו כדי להגן על חסיונו.