עמוס (שם בדוי), באמצע שנות השלושים, ניצב בפתח דלתי – בחור שרירי, נראה מעט צעיר לגילו, לבוש חולצת טריקו צמודה, ג'ינס הדוקים ומגפי עור – לריאיון ראשוני. הוא היה אחרון המטופלים שלי באותו יום, השעה הייתה שעת ערב מאוחרת וכשצירפתי את הופעתו לפרטים שהתבררו במהלך הריאיון, הרגשתי כתחנת ביניים בדרכו של עמוס לחיפוש מין מזדמן ומרגש. אף שמטרתו המוצהרת של עמוס הייתה "לאהוב ולהתאהב", עליי להודות על האמת כי לפרקים, במהלך השיחה, תקפה אותי הרגשה, כאילו הפגישה איתי היא "תאונה" בדרכו של עמוס אל הסטוץ הבא. על רקע הופעתו האטרקטיבית של עמוס, בלט מבטו הכבוי, מבט חסר כל שמחת חיים. עבודה אחת, אותה היה צריך להגיש לפני חמש שנים לאוניברסיטה, מפרידה בינו לבין קבלת התואר, בינו לבין התחלת עבודה. הוא קם בצהרים, חי על חשבון הוריו, יוצא לאאוט בחצות ומשם לגן העצמאות. הרגשתי שגם הפגישה איתי היא לגביו סוג של סטוץ, משהו חד-פעמי, מסוג האנשים שמצוקה אקוטית מביאה אותם אליי לפגישה אחת, או קצת יותר, ללא מחויבות. במקרה הטוב, ואולי זהו בעצם המקרה הרע, אני מוצא את עצמי עוזר להקלת מצוקת המשבר, לעיתים אני אף מפנה אותם לפסיכיאטר לטיפול תרופתי, ועם שוך הסערה, המטופל נמלט מהטיפול, פחות מדוכא, כדי להמשיך את חייו כסטוציונר המאמין בתום-לב שהוא מחפש קשר, אך כל כולו אומר סטוץ.
באחד מספריו החשובים ביותר, "שלוש מסות על תיאוריית המיניות", שפורסם לראשונה ב1905-, מדבר פרויד על שני מקורות אנרגיה אינסטינקטואלית (יצרית), המניעים את ההתנהגות: ה"ארוס" (Eros), המפעיל את הרגשות וההתנהגויות הקשורים בשמירת החיים והמשכיות המין האנושי, והאחר – ה"טנאטוס" (Thanatos), הדוחף את האדם להרס, כולל הרס עצמי. עבודתו של פרויד התמקדה יותר בארוס, אך יש ושני יצרים אלה – יצר החיים ויצר המוות – בלתי ניתנים להפרדה עד כאב. אנחנו מכירים קשרים הרסניים, דחיית כל מי שרוצה אותך ונהייה מתמדת אחר מי שדוחה אותך, אובדן עניין בזולת ברגע שהוא מגלך בך עניין, או קשרים זוגיים אינטנסיביים, אך סימביוטיים, הרסניים וקשים מאוד לפירוק. על תופעת ה-barebacking (מין אנאלי ללא מיגון) בעידן האידס, ניתן לומר שהארוס והטנאטוס אינם ניתנים להפרדה עד מוות, לא רק עד כאב.
ה-barebacking עצמו אינה תופעה מדאיגה, אם היא מתקיימת בין בני-זוג שווידאו שאינם נשאים והתחייבו לקשר מונוגמי. לצערנו, התופעה שכיחה בקרב סטוציונרים. שפע אתרי אינטרנט, צ'טים, רשימות דואר אלקטרוני, מודעות הכרות, מסיבות פרטיות, ז'ארגון וסלנג ואפילו סרטי וידיאו חובבניים או מקצועניים, המוקדשים לנושא התפתחו החל משנת 1995. למרבה הפלא, אין בהם הכחשה של דרכי ההידבקות מאידס, אלא דווקא תיאורים צבעוניים מאוד שלהן, כגון ערבוב נוזלי הגוף. ארה"ב ממהרת למסד כל דבר. קהילת ההומוסקסואלים הדוגלים ב-Barebacking מציינת באחד מאתריה את יתרונותיה של פעילות מינית זו: היא מהנה יותר ממין בטוח, מובילה לאינטימיות גדולה יותר, ספונטאנית יותר, זולה יותר (במיוחד אם הכנסתך נמוכה ואתה נזקק להרבה קונדומים), בטוחה במאת האחוזים כששני בני-הזוג נקיים מאידס ואף יכולה לקדם קשר מונוגמי בגלל האינטימיות הגדולה שביחסי-מין לא מוגנים. הפעילות גם אינה מסוכנת כשהיא מתקיימת בין נשאים לבין עצמם. קהילת ה-Barebackers מתייחסת לפעילים למניעת אידס בעוינות קשה. "מכורים לקונדום" (latex-obsessed) ו"נאצים עם קונדום" (condom Nazis) הם רק שניים מהכינויים בהם נתקלתי באתרי האינטרנט שלהם. אריק רופס, פרופסור לחינוך במכללת באודוין שבמיין ופעיל בקהילה ההומו-לסבית, אף קורא לפעילים למניעת אידס להימנע מלתקוף את ה-Barebackers, אלא לחשוב על דרכי הסברה ומניעה שיאפשרו להם להמשיך בפעילותם. ואכן, הטפה להימנע מפעילות אסורה תמיד טומנת בחובה את האפשרות להגברתה, בבחינת "מים גנובים ימתקו".
מבחינה פסיכולוגית, חשוב להבין שאף תופעה אינה מתקיימת בחלל ריק. מדובר בעיקר בסטוציונרים. אין זה אומר, חלילה, שכל הסטוציונרים מקיימים מין לא בטוח, או שסטוצים אינם לגיטימיים. ואולם, מעיון ברישומים שניהלתי בראיונות קבלה לטיפול עם סטוציונרים עולה שזו רחוקה מלהיות בעייתם היחידה. רבים מהם לא עבדו, החליפו תכופות מקומות עבודה וניצלו עד תום את תקופת דמי האבטלה. אם היו בטיפולים קודמים, הם עזבו גם אותם כמו שעזבו את הטיפול אצלי. אפשר לומר שהם ברחו מכל מה שמסמל קביעות ומחויבות כמו מאש. אם נוסיף לכך את העובדה שהם לא מצאו אהבה, הרי חייהם רחוקים מלהיות מספקים. אולי מין לא בטוח הוא שיטת התאבדות איטית – הוא, ללא ספק, משחק עם המוות. יש האומרים שמוות מהתקף-לב תוך כדי קיום יחסי-מין הוא דרך נהדרת לסיים את החיים, מעין פרישה בשיא. קשה לומר זאת על מוות מאידס, משום שהדרך אל המוות ארוכה ומלאת ייסורים.